מלאו למעלה מארבעים שנה לחיי המשותפים עם ג'ואן. חיים טובים המשביחים עם הזמן, גם אם היו ויש מהמורות. לא כולם זוכים. יש שאינם זוכים כלל לאהבה ויש שזכו רק למבט, לחיוך, לנפנוף יד לשלום וזאת הם נושאים איתם כל חייהם, ואין להם נחמה באהבה

בצילום – רות אליס. האישה האחרונה שהוצאה להורג בתלייה באנגליה, בשנת 1955, לאחר רצח המאהב שלה. פרטים בהמשך הפוסט.   לשאלתו האלמותית של ביאליק: אומרים יש אהבה בעולם, מה זאת אהבה? ניתנו תשובות רבות. בולטת בהן זו הרואה באהבה מחלה, בדרך כלל מחלת נפש. כצופה

יצאתי מהמטרו בקו 4 בתחנת Vavin בשדרות Monparnass .זו התחנה ממנה מגיעים למרכז קולינרי רציני הכולל, בין השאר, את La Rotonde ,Le Dome, Le Select, Le Relais de L'Entrecote, La Coupole . הפעם לא לכך כיוונתי, אלא ל  Theatre de poche הקרוב. בדרך אליו, מרחק

הלילה הוא נושא רחב יריעה מכל ההיבטים, ואין כמובן כל יומרה להקיף אותו במייל. מתוך מבחר אינסופי של יצירות בפרוזה, בשירה ובפזמונים צפו-עלו  אחדות והרי הן לפניכם. Verlaine‏   כותב על Un   soir   d'Octobre‏     ערב באוקטובר.  סתיו. השמש שוקעת. אני מאושר. יש דם על הרקבובית, שריפה

  איך נפרדים כשזה נגמר? איך אוספים את האומץ לסיים? לביים מריבה? לעשות Ghosting‏ ? לבשר פרידה בשיחת טלפון? בווטסאפ? במייל? להזמין לארוחה טובה ולבשר את הבשורה במהלכה? לבקש ממישהו אחר שיודיע? ומה אומרים? זה לא את, זה אני? נפרד לזמן קצר לבדוק את רגשותינו?

  גברים רבים (להוציא הנוכחים) אינם מסתפקים באשה שבהישג ידם, ותהא נבונה, משכילה, יפה, שקטה, רכה , אשפית בישולים, עתירת חמוקים ונמרה במיטה ככל שתהא. הם מדמיינים "דמות מהסרטים", כי הרי היא זו שהם ראויים לה. לא יסתפקו בפחות. על פי אובידיוס,  בספרו מטמורפוזיס, כבר

הרישום בראש הפוסט- מתוך תערוכת רישומים בעקבות קפקא- בקיבוץ מחניים.   הסופר גור וידל אמר פעם: "תמיד כשקורה משהו טוב לחבר שלי, משהו מת בתוכי". אני מניח שניתן להסיק מכאן גם את המבלהיפך. אין כמו שירה, המתארת אומללות של אחר, להפיכת רוח נכאה לרנן ציפורים.

אני אוהב כלבים. היו לי כלבים. יש לי כלבים. לא קטנים. לא ממש מאולפים. כך אני אוהב אותם. עם רצון משלהם, אבל עם אהבה ומסירות. הם גבריים. גם הכלבות. אני שונא חתולים. תמיד שנאתי. הם מתנשאים. הם ערמומיים. הם זוממים. יש בהם תכונות נשיות. לא

כדי להגיע לברוז' צריך להכנס מן הסתם לבלגיה. בלגיה שנכבשה על ידי הספרדים, הצרפתים, האוסטרים, הגרמנים ומי לא. בלגיה, המדינה היחידה שהסמל הלאומי שלה הוא ילד משתין, המחולקת לאזור הוואלוני דובר הצרפתית, האזור הפלמי דובר הפלמית (שהיא בעצם הולנדית משובשת) ובריסל הבירה הניצבת לעצמה. יש

    שלושה הביאוני לחלום על ברוז'. זמר נעורי Jacques Brel‏ שר על Marieke‏, שירו היחיד בו הוא שר גם בצרפתית וגם בפלמית. צליל השפה הפלמית שבה אותי, מבלי שהבנתי מילה. שילוב שתי השפות והביצוע קורע הלב הפך את השיר למשהו מיוחד. מריק, מריק שר