שוב עולה, כוונוס מן הגלים, הצעת חוק להטלת עונש מוות על מחבלים. מפלגת "עוצמה יהודית" מגישה לועדת השרים לחקיקה את החוק שניסה להעביר בעבר איתמר בן גביר ובימים הקרובים יעלה החוק לקריאה טרומית במליאה. הצעת החוק היא במתכונת תיקון לחוק העונשין והיא קובעת כי מי

שנים רבות לא ביקרתי ב Folies Bergere. המקום הוא מוקד משיכה מיושן לתיירים בביקורם הראשון בבירת צרפת וככל שההופעות משתנות שם, הן נראות זהות. Plus ça change, plus c'est la même chose. הפעם חרגתי ממסורת יפה זו עם העלאת המחזמר/אופרה אל קפונה. המוסד המפורסם אכזב בעליבותו. לאחר שעברת

כאשר עץ נותן פירות מורעלים, לא די בכריתת הענפים; יש לטפל גם בשורשים. על כך סיפר לי חברי דוד, הגנן, בעקבות ביקורו של ראש ממשלתנו בפריס, והבעת החשש של נשיא צרפת שישראל עשויה לרדת מדרך הדמוקרטיה ולאבד את הערכים המשותפים עם העולם המערבי. דוד הוא

את האהבה שרחשתי אליהן, את השירים ששרתי להן, אהבו ושרו רבים לפני. אבל אני ממשיך.   מחכים לנו בואי, הוא אומר התלבשי והתאפרי מהר מחכים לנו שם ואסור לאחר ואני סופרת על האצבעות חצי שעה להכנות שעה וחצי נסיעה כולל פקקים ועצירות יש לנו חצי

שוב בחירות. זו דמוקרטיה. בדמוקרטיה השליט הוא ההמון אך ההיסטוריה מראה כי ההמון נתון למניפולציות לא פחות מן היחיד. EDITH PIAF שרה (ובעקבותיה עוד כמאה מבצעים)  על ההמון, LA FOULE. העיר נחנקת תחת השמש, הצעקות, הצחוק הרם מכל עבר. היא אבודה בהמון, ולפתע המערבולת זורקת אותה

  השפה הצרפתית עשירה מאוד, גם מוסיקלית מאוד, אך יש רבים האומרים קשה מאוד. קשה מדי. מקורה בגליה (כיום צרפת, בלגיה וחלק מגרמניה), והיא בנויה על השפה הלטינית, הקלטית, ואף הגרמנית. בצרפתית הרבה אותיות במילה הכתובה אינן נשמעות, אותיות מסוימות נספחות לאחרות מבלי שיש בהן

מדינת ישראל נמצאת, מאז הקמתה, בכוננות למלחמה הבאה ובנשיאה בתוצאות קודמותיה. שירי מלחמה אינם חסרים גם כאן וגם בעולם הגדול. בכל המלחמות, בכל האומות,  נועדו שירי המלחמה להלהיב, ליצור גיבורים ולהזדהות עמם ועם מטרות המלחמה. כך כבר בתנ"ך (שירת דבורה היא דוגמה חזקה) וכך לאורך

יש רגליים לסברה כי הזקנה תגיע לכולנו, אלא אם נתחכם לה ונלך לעולמנו לפניה. בינתיים מחשבות על זיקנה וזקנים מעסיקות רבים. מוכר לנו הסיפור על הזוג שהגלה את הסב הזקן משולחן הסעודה ואילצו לאכול בפינת החדר מצלחת עץ, כדי שלא ירייר על המפה, יפזר פירורים,

כולנו מחכים. כל הזמן. שנות אלפיים, אומר ההמנון שלנו, חיכינו להיות עם חופשי בארצנו. שבע שנים חיכה יעקב לאשתו. יש ביננו המחכים למשיח ומאמינים שאף על פי שיתמהמה בוא יבוא. אנו רואים עכשיו את "התור הארוך בעולם" בו מחכים אלפי אנשים לעבור על פני ארונה של

בדמי ימיהם בימים אלה של מות מלכתנו אליזבת, נקדיש כמה מילים לעניינים מורבידיים נוספים. ידוע ששיעור ההתאבדויות בקרב כוכבי במה, ובעיקר זמרים, הינו גבוה במיוחד. זוכרים את "מועדון 27"? הוא כולל היום עשרות. מסתבר כי גם להיות צאצא של כוכב לא קל.  מספר מקרי המוות בטרם