היה קריר קצת ולכן הרשיתי לעצמי להזמין לארוחת הצהריים מנת FONDUE – תרביך גבינה בלשון האקדמיה. תחנת GARE DE LYON קרובה לבית, משופעת במסעדות טובות, חלקן יקרות (מסעדת הדגל היא הרכבת הכחולה עליה כתבתי בהרחבה בעבר) ובחלקן אוכל רחוב. אני ישבתי במסעדת LES DEUX SAVOIES . מקורו של הפונדו באזור SAVOIE.
פונדו אמיתי הוא כמובן FONDUE SAVOYARDE, על שלוש גבינותיו. המנה הנדיבה, ביחד עם חצי בקבוק MUSCADET, שובבו את רוחי, אך אז התיישבו בשולחן שלידי, ודווקא מצד שמאל, שני צעירים. שיער ארוך, שפמים קטנים, עגיל באוזן, שפתיים משורבבות בעלבון תמידי, ז'קט מעצבים מעל חולצה פתוחה, ובעיקר פרצי צחוק בלתי נשלטים מדי פעם. המלצר החביב העביר לי מבטי השתתפות בצער עם הרמת כפיים שמשמעותה מה אני יכול לעשות. בין שאר השטויות שפלטו; בחורות, הבוס בעבודה, האשמות האונס של שר הפנים האחראי על המשטרה, וגם העלו שם של הצגה. חבריהם סיפרו להם שהיא מתאימה לעם ולא למורמים ממנו כמותם. אני שייך כידוע לעם. בדקתי בגוגל. המלצות טובות; לה מונד אומר: שילוב טוב בין אופרה לקריקטורה, פיגרו: אידאלי לחימום הלב, וברשת: מטורף, הזדרזו! הזדרזתי והחלטתי שלשם אלך.
כבר שם ההצגה בישר טובות: OH-LA-LA OUI OUI, מה עוד שכותרת המשנה היא סווינג של השנים המטורפות. שלושה נגנים קשישים; גיטרה, כינור וקונטרבס. מנגנים בשמחה תוך צחוקים (טובים), תנועות ופרצופים. צ'ה צ'ה צ'ה, בוסה נובה, טנגו, שנסונים. במרכז ההופעה צמד שחקנים -זמרים -רקדנים. שרים בקולות טובים – היא סופרן והוא בריטון, רוקדים בחן רב, מציגים מריבות, אהבות, שרים לבת האיכר ולנערה הקוקטית, לגבר המחוספס ולאשתו הנרגנת, ואפילו רוחצים בובה ובוב עירומים באמבטיה תוך הפרחת בועות סבון. היא מפלרטטת (ואפילו ממזמזת) עם הנגנים בקול ואף במגע, והוא כמובן זועם. היא מנסה לפתות אותו למגע גופני והוא מזמר כי יסכים רק לאחר טבעת וחתונה, ועוד ועוד ועוד.
הריקודים, תנועות הידיים והעוויות הפנים מסמלים את מילות השירים. אלה מוכרים בחלקם : JE FAIS CA EN DOUCE, ב C'EST MON HOMME (כדאי לעיין במילים, אפילו בתרגום), ואחרים חדשים לי.
ארוחה טובה כולל טיפ להצגה (למרות השולחן משמאל), הצגה מקצועית, משובת לב ונפש – מה עוד נבקש מאיתך מכורתנו?