יצאתי מהמטרו בקו 4 בתחנת Vavin בשדרות Monparnass .זו התחנה ממנה מגיעים למרכז קולינרי רציני הכולל, בין השאר, את La Rotonde ,Le Dome, Le Select, Le Relais de L'Entrecote, La Coupole .
הפעם לא לכך כיוונתי, אלא ל Theatre de poche הקרוב.
בדרך אליו, מרחק צעדים ספורים, נכנסתי לכנסיית Notre Dame des Champs, כנסייה עצומה ומרובת קימרונים, שלהפתעתי הייתה כולה מוארת בשעת ערב זו ודלתותיה פתוחות. בתוך הכנסייה עמדו עשרות אנשים, רבים מהם בני המזרח הרחוק, והאזינו לשירה קסומה, תפילת מלאכים.
על הדלפקים היו ספרונים שכותרתם Le Bible en Bref התנ"ך בקצרה. הספרון מחולק לפרקים מאז בריאת העולם, החטא הקדמון, יציאת מצריים, עשרת הדיברות, חטאי היהודים ודברי הנביאים, ואחר כך הולדת ישו ומעשיו, הסעודה האחרונה, מותו של ישו, השליחים והתקווה לעולם חדש.
ברוח התקופה הארץ שהובטחה לבני ישראל קרויה בספריהם פלסטין, ולא ציון או ישראל.
עזבתי את הכנסייה ואת השירה היפה, והמשכתי לתיאטרון, למופע מישל לתמיד.
מישל לגרן מת בשנת 2019 ,כבן 86 .ידעתם שחי עד שנה זו? ידעתם שמת? האיש היה מלחין ופסנתרן בחסד. לא אחזור על שמות כל היצירות שהלחין לסרטים ולמחזות וכן אלבומי המוסיקה שהוציא גם בשנותיו האחרונות. הכל נמצא ברשת. אזכיר רק כי מטריות שרבור שלו היה סרט מצליח מאוד גם בישראל ורבים יודעים לזמזם את הלחנים שלו עד היום.
לא כולם יודעים שגם את המנגינה לשיר זוכה האוסקר The windmills of your mind כתב הוא. בשפת המקור הצרפתית נקרא השיר Les Moulins de Mon Coeur דהיינו מה שאצל הצרפתים נמצא בלב, באמריקה נמצא בתודעה. הוא הלחין גם אופרה בשם Dreifus על אותה פרשה מפורסמת, שהועלתה בשנת 2014 בהיותו בן למעלה משמונים, ואף המשיך להופיע.
הערב מוקדש לו וללחניו, תחת הכותרת שלמעלה; מישל לתמיד. הוא לא מת אומרת כותרת המשנה, המוסיקה שלו ממשיכה לחיות בתוכנו. נשמע טוב? זהו, שלא.
המופע הזכיר את צוות ההווי של הבקו"ם בשיתוף זמרי בה"ד 4.
שתי נשים ושני גברים קטעו את שיריו בזה אחר זה, בשילוב דאחקות, קפיצות והעוויות. אחת מהן אף המירה בשלב מסוים את שמלתה במחוך ובגרבי רשת, מה שגרם לגברים באולם רצון לכסות אותה במעיל.
היה קשה. כשיצאתי התפזרו גם באי הכנסייה הסמוכה. הצטערתי שלא נשארתי אתם.