על סוסים ועל פרים.
פרים (לא שוורים מסורסים) וסוסים הם חיות גדולות, אצילות, חזקות ולעיתים מעוררות מחשבות וגם תשוקות חבויות ואפלות.
על ה TAUREAUX או LES TORO (כי מדובר בקורידה) שר JACQUES BREL;
הפרים משתעממים ביום ראשון, כשהם נאלצים לרוץ עבורנו בחול תחת השמש.
קצת דם, קצת בוץ. זו השעה בה החנוונים מרגישים כדון ז'ואן והאנגלים מתחזים למונטרלאן.
אך מי יאמר לנו על מה חושב הפר המסתובב ורוקד, כשהוא נוכח פתאום שהוא עירום?
אה ! מי יאמר לנו על מה הוא חולם כשעינו פקוחה והוא מקורנן מולנו?
הפרים משתעממים ביום ראשון כשהם מתבקשים לסבול עבורנו.
הנה הפיקאדורים והקהל שרוצה נקמה, הנה המטאדורים והקהל כבר על הברכיים.
זו השעה בה החנוונים מרגישים שהם גרסיה לורקה, והאנגליות מרגישות ככרמנצ'יטה.
הפרים משתעממים ביום ראשון כשהם אמורים למות עבורנו, אבל החרב כבר ננעצת והקהל על רגליו.
זה רגע הנצחון בו החנוונים מרגישים כמו נירון והאנגלים כמו וולינגטון.
אה ! האם ברגע הנפילה חושבים הפרים על הגיהנום בו נשרפים בני אדם ומתפגרים הטוררוס?
אה ! האם במותם הם לא יסלחו לנו ויזכרו בקרתגו, ווטרלו וורדון?
גם הסוס מעורר בנו ריגושים. ברל שר גם עליו LE CHEVAL; הייתי באמת מאושר הרבה יותר כשהייתי סוס, כשהייתי רתום לכרכרה שלך, גבירתי היפה, ברחובות בורדו. אך את רצית שאהיה מאהבך, את רצית שאעזוב את סוסתי ובשל אהבתי אותך אכן כך עשיתי. מאז, בכל הלילות, במיטתך עטויית הסטין הלבן, אני מתגעגע לאורווה, לאורווה ולסוסתי.
הייתי באמת מאושר הרבה יותר כשהייתי סוס, ואת הזדיינת גבירתי היפה, כשפיך באדמה, עם הצבי. אך את רצית שאלמד נימוסין, את רצית שאצעד על רגלי האחוריות ואני הייתי רק סוס. את רימית אותי ואני זילזלתי בעצמי. ומאז, בכל הלילות, כשאנו רוקדים טנגו אני מתגעגע לאורווה, לאורווה ולדהירה.
הייתי באמת מאושר הרבה יותר כשהייתי סוס, ואת רכבת על גבי ביער פונטנבלו. אך את רצית שאהיה הבנקאי שלך, את רצית אפילו שאשיר. הייתי רק סוס ואת ניצלת אותי ובשל אהבתי אותך אבדתי את זהותי. ומאז, בכל הלילות, כשני שר "אל תעזביני" אני מתגעגע לאורווה ולשתיקותי של פעם.
פתאום פתאום עזבת, עם זברה מפוספסת, ביום שבו סירבתי לדרישתך לרכב על סוס. לקחת עמך את סוסתי, את שתיקתי, את אורוותי, את דהירתי והותרת לי רק את שיני. ולכן אני שועט, שועט בעולם בצהלה , חשוך אהבת נשים ואהבת סוסות.
הייתי באמת מאושר הרבה יותר כשהייתי סוס, כשטיילתי רתום לכרכרה שלך ואת היית נאקה.
גאון הסיפורת MAUPASSANT ב LETTRE D'UN FOU – מכתבו של משוגע, מספר על מאהב הקנאי בטירוף לאהובתו; לגופה, לפניה, למבטה. היא בעיניו בהמית, מושחתת, בוגדנית וכוזבת. היא רק בשר ללא נפש, אך הוא מכור לה.
משוכנע שהיא בוגדת בו, הוא עוקב אחריה ומגלה שהיא התאהבה בסוס עליו היא נוהגת לרכב. אחרי כל רכיבה פניה משולהבות והיא נראית כלאחר משכב.הוא אורב לה ולסוס, מתקיל את הסוס ויורה בו. היא מצליפה בו בשוט ואז הוא יורה גם בה.
על LE PETIT CHEVAL BLANC – הסוס הקטן הלבן שר BRASSENS. במזג אוויר סוער היה הסוס הקטן אמיץ כל כך. כולו רק סוס לבן קטן, כולם מאחור והוא מלפנים. בארץ הקשוחה הזו לא היה מעולם מזג אוויר נוח. לא היה מעולם אביב. לא מאחוריו ולא מלפניו. הוא היה מאושר תמיד כאשר הוביל את בני הכפר בשדות, תחת הגשם השחור. כולם מאחור והוא מלפנים. הוא אהב את העגלה רתומה מאחורי זנבו המתנופף בעליזות. כולם מאחור והוא מלפנים.
אך יום אחד, חורפי וסוער, ברק לבן הכה בו, כולם מאחור והוא מלפנים.הוא מת ללא שראה יום יפה אחד בחייו. הוא היה אמיץ כל כך. מעולם לא ראה אביב, לא מאחור ולא מלפנים.
כן, אני יודע, יש עוד המון שירים וסיפורים על סוסים ופרים וגם על שאר ירקות, החל בעגלה עם סוסה ורוץ בן סוסי וכלה בדין מרטין ב MY RIFLE, MY PONY AND ME ובשלושה פלפלונים. יש גם סוסים שנכנסים לברים וכאלה עם כתם על המצח.
לי אלה מספיקים כרגע.