LE THEATRE DU NORD OUEST שוכן ברחוב פובור די מונמרטר הזכור לטוב ממייל קודם.
במקור היה זה קברט שנוסד על ידי חמישה יוצאי החטיבה של גנרל LECLERC לאחר השחרור מהכיבוש הגרמני, ונקרא לכן מועדון החמישה. הופיעו בו EDITH PIAF , YVES MONTANTD וכוכבים רבים אחרים. בשנות הששים הפך לאולם קולנוע ובשנות התשעים לאולם קונצרטים, בעיקר ג'ז ורוק. כזכור הוא ניצב ממול תיאטרון הפאלאס ששימש למטרות דומות. לקראת סוף אותו עשור עברה שוב הבעלות ונוסד התיאטרון הקיים היום. שמו נגזר מהמעבר הימי באוקיינוס הארקטי הקרוי בשם זה.
בכניסה לתיאטרון חדר הסבה בסגנון מיושן אך נוח, ושני אולמות. ההופעות בהן נכחתי, ערב לאחר ערב, הוצגו באולם הקטן; מערה שחורה, ללא מיזוג או מאוורר, ומספר ספות עליהן מסובין הצופים. אלה הורכבו בעיקר מנשים בגיל ידוע ושניים שלושה גברים ששרדו עד כה. בסך הכל לא יותר מחמש עשרה נפשות בכל ערב. היה חם.
הראשונה בהופעות הייתה MARLENE ET MARILYN , דיטריך ומונרו. הומאז' לשתי זמרות-שחקניות, שונות זו מזו בכל המובנים, מלבד אולי בצבע השיער. האחת אישה חזקה שידעה לעמוד מול הנאצים ונאלצה לעזוב את מולדתה, והשנייה בלונדה בובתית חמודה שסופה עצוב. האירוע שהביא לשילוב ביניהן הוא העובדה ששתיהן נפטרו בסמיכות זמנים; האחת לפני ששים שנה והשנייה לפני שלושים.
יוצרת המופע והשחקנית-זמרת היא LUANA KIMהמגלמת את שתי הדמויות, ואיתה נגן פסנתר וזמר לעת מצוא DJANICK NANETTE .
לואנה היא גברת במיטב שנותיה וניתן (אמנם במאמץ קל) לדמיין אותה כמרלן דיטריך. גם קולה מזכיר במשהו את הזמרת הגדולה, ואם עוצמים עיניים ומדמיינים, אפשר להיזכר ב LOLA , FALLING IN LOVE AGAIN , LILI MARLENE ועוד שירים המרעידים את הלב.
את מרילין מונרו לא היטיבה לבצע, אולי בשל העובדה שהיא מבוגרת בכעשרים שנה ממרילין ביום מותה (36). תנועות חתוליות, עגולות, מתפנקות לא ממש הלמו את הגברת. הביצוע השירי של MY HEART BELONGS TO DADDY , I WANNA BE LOVED BY YOU , לא היה נורא אך התנועות המתחטאות של אישה בגיל מסוים כשהיא שרה HAPPY BIRTHDAY MISTER PRESIDENT , שהושר במקור לנשיא קנדי על ידי צעירונת מתנשמת המאוהבת בו, גבלו בפתטיות מה.
המלווה על הפסנתר, קשיש (בגילי) בעל זקנקן ומסת גוף נכבדה הוכיח יכולת נגינה יפה, ליווה לעיתים בקולו ואף השתתף בקטעי הקישור.
בסך הכל מופע מעניין.
למחרת התייצבתי שוב באותו מקום, והפעם לראות ולשמוע את VERONIQUE DANIEL שרה ומשחקת את JULIETTE GRECO .
גם כאן כללה ההופעה שירים וביניהם קטעי קישור המספרים את קורות חייה של הזמרת, אהבותיה ואכזבותיה. חייה לא היו קלים; בזמן הכיבוש הנאצי נשלחו אמה ואחותה למחנה ריכוז בשל פעילות במחתרת, והיא נאסרה. בשנות החמישים והששים לקחה חלק בחיי הבוהמה לצד סארטר וויאן. תקופת מה שיחקה גם בהוליווד. סימן ההיכר שלה היה שיערה השחור ובגדיה שהיו שחורים תמיד. אני זכיתי ליהנות בשתי הופעות שלה.
השחקנית הפעם, בגוף נערי צנום ובשיער שחור ושמלה שחורה כמתבקש, הייתה מצוינת. הבעות הפנים ותנועות הגוף הביעו את תוכן השירים וקטעי הקישור, ולא נתנו מנוחה (במובן הטוב) לרגע אחד לעין ולאוזן. SOUS LE CIEL DE PARIS , ACCORDEON, , JE SUIS COMME JE SUIS
ואפילו TROIS ALLUMETTES של פרוור.
כאן לא היה ליווי מוסיקלי חי, אך הדבר לא פגם בהופעה. נהניתי מאוד.