בחירה היא דבר קשה. סיפור אדם וחווה, אכילת התפוח והגירוש מגן העדן, עבודה בזיעת אפיים וקיללת הכאב בלידה הם דוגמה טובה לחופש הבחירה אך גם לנשיאה באחריות לתוצאותיה. כבר בספר דברים אומר האל: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". אתם תבחרו. והרמב"ם כותב כי לאדם החופש לבחור את דרכו והוא לפיכך אחראי לתוצאות. מצדדי הדטרמיניזם ובהם שפינוזה למשל סוברים אחרת. לדעתם אין לאדם חופש ממשי לבחור ובחירתו אינה נובעת מרצונו אלא מסיבות קודמות שאינן תלויות בו, שגם להן סיבות קודמות וכך עד אין סוף. מסקנה; הכל נקבע מראש, אין חופש בחירה.
בשבת עמדתי בפני בחירה קשה. בפריס תיאטראות רבים. פעם ניסיתי להעריך את מספרם והגעתי לכמאה וחמישים, לא כולל הצגות חובבים ובמות שאינן תיאטרון קבוע.
לא פלא אם כן שבכל רגע נתון עולה במקביל אותה הצגה ביותר מתיאטרון אחד.
החלטתי לראות את CYRANO DE BERGERAC של EDMOND ROSTAND. הסיפור העצוב על האביר המאוהב החושש לגלות את אהבתו לנערה היפה בשל כיעורו ואפו הארוך, השמים אותו ללעג. לא זו אלא אף זו, גם חברו לאבירות ולצבא מאוהב בה, אך אינו מסוגל להתבטא. סירנו כותב מכתבי אהבה וקורא אותם לנערה בעומדו נחבא מפניה, ועושה זאת בשם החבר אותו היא רואה. מילותיו כה יפות ומרגשות שהיא אכן מתאהבת באותו חבר ואינה יודעת שסירנו הוא הרומנטיקן האמיתי. סופו של הסיפור הוא שהחבר נופל בקרב, ולאחר שנים, רק על ערש מותו, מתוודה סירנו שהוא היה המשורר, ואינו מצטער על דבר. המחזה עצוב, מצחיק, רומנטי ויש בו (לכאורה, כמקובל היום) כל הדרוש לערב מהנה.
והנה הבחירה שעמדה לפני; האם לראות את ההצגה בתיאטרון RANELAGH, או ב LA FOLIE. לא קל. כל התיאוריות המדעיות והפילוסופיות בדבר הבחירה הנכונה, לא היו לי כאן לעזר. מה עושים בחיים האמיתיים? בחרתי בלה פולי, משום שהעלה את ההצגה בשעה מוקדמת ובשל היותו ברובע האחד עשר, ממש בפינת הרחוב בו ניצבת דירתי הקודמת בפריס. הגעתי מוקדם וטיילתי ברחוב OBERKAMPF הזכור לטוב, ישבתי בקפה בפינה והעליתי לעצמי זכרונות נעימים. עד כאן הכל טוב.
דא עקא, מההופעה ממש לא נהניתי. שני ליצנים, בחור ובחורה, החמיצו את כל שהמחזה מסוגל לתת, הפריזו בדרמטיות מצחיקנית ואפילו האף שהוא שחקן ראשי במחזה עלה וירד מפניו של הליצן, יותר כמו האף בסיפורו של גוגול. זו הבחירה ואלה תוצאותיה.
גם ביום ראשון נאלצתי לבחירה דרמטית. L'AVARE (הקמצן) של MOLIERE עלה בשלושה תיאטראות; ESPACE MARAIS, VARIETES
ו- LE POINT-VIRGULE. שוב ניצבת בפני בחירה קשה. בחרתי בווריאטה השוכן על ה GRANDS BOULEVARDS, משכן אהוב עלי משכבר הימים בשל היותו "תיאטרון של פעם" במבנהו, יציעיו, האכסדרה, הוילונות האדומים הכבדים, התאורה ובכלל. האם הייתה זו בחירה חופשית על פי הרמב"ם או תוצאת סיבות היסטוריות עלומות על פי שפינוזה? אין איש יודע. גם לא אני.
ההצגה הייתה כל שהיתה אמורה להיות. HARPAGON הקמצן שכל מעייניו בכספו וחששו המתמיד שתיבת אוצרותיו תיגנב ממנו היה אמין במשחקו; נלעג, חסר מצפון ומצחיק (ובסוף גם עצוב ומעורר רחמים) כאחד. נסיונותיו לשדך את בנו וביתו הצעירים לבעלת ובעל ממון כך שירוויח מהעסקה עלו כמובן בתוהו, ולבסוף זכה בנו בצעירה היפה אותה חמד גם אביו, והבת נישאה לבחיר ליבה. כמו כל מחזותיו של מולייר, מעבר לעלילה מהווה המחזה ביקורת חריפה על תופעות שליליות בחברה הצרפתית של זמנו.
בשני המחזות המכוער והנלעג אינם זוכים באשה הנכספת, למרות כשרונו של האחד וממונו של השני, ועוד לא הזכרנו את אהבתו של קווזימודו לאזמרלדה. לא תמיד כך כמובן בחיים. לעיתים גם הזיקנה, הכיעור, הטפשות או אופי רע אינם מונעים הצלחה אצל נשים, אם נוספות להם תכונות אחרות בהתאם לעניין; כוח, עושר, פרסום, חוכמה, תואר, יכולת התבטאות ועוד.
דוגמאות לא חסרות. אסתפק בשתיים.
הסופר, המחזאי והפילוסוף J.P. SARTRE הוא מקרה מתאים. מבחינת מראהו יכול היה להתחרות בסירנו דה ברז'רק. נמוך מאוד (1.53 מטר), כמעט עיוור במשקפיים עבים, פנים מכוערות. ובכל זאת זכה הכוהן הגדול של האקזיסטנציאליזם בנשים רבות, צעירות ממנו בעשורים. הוא אמר: אם איני יכול לפתות אותן במראה, אפתה אותן במילים, וכך היה. קשריו הפתוחים עם SIMONE DE BEAUVOIR איפשרו לו לזכות בחסדיהן של נשים מכל הגילים והמעמדות, יותר מכוכבי קולנוע או סלבריטאים אחרים.
באחד הראיונות שנתן אמר סארטר בגילוי לב: בראש ובראשונה קיים האלמנט הפיסי (מבחינתו כמובן ולא מבחינתן). אודה על האמת; אני מעדיף נשים יפות.
כזה היה גם H.G. WELLS, סופר, הוגה דעות, עיתונאי והיסטוריון. הוא מוכר בעיקר בזכות ספרי המדע הבדיוני שכתב, הכוללים מעבר להיבט הסיפורי מתקפה על מה שראה כשלילי בחברה האנגלית של זמנו. יצירתו המפורסמת היא מלחמת העולמות אותה העביר אורסון וולס לתסכית רדיו שהכניס את אמריקה כולה לבהלה. גם הוא היה מרובה נשים למרות כיעורו. במקביל לנישואיו ניהל מערכות יחסים רבות עם נשים שנשבו בקסמיו האינטלקטואלים או בפרסומו, ואף הביא צאצאים מיחסים אלה. אחת המאהבות שלו נשאלה מדוע היא איתו למרות כיעורו וענתה: יש לו ריח מפתה.
הנה כי כן, לא אבדה תקוותנו.