כמו בישראל, ולמעשה בכל העולם, כבשה האמריקניזציה חלקים גדולים באורח החיים בצרפת; בביגוד, בביטויים שחדרו לשפה, באוכל המהיר, בתרבות הצריכה, בתרבות הפנאי, בדיאטות ובשמירה על כושר גופני ובעצם בכל התחומים. הצרפתים מנסים לשמר את התרבות הצרפתית בכל דרך; בהסברה, בחוקי שימור ובתקציבים נדיבים לספריות, למוזיאונים ולמפעלי תרבות. במכוון כדוגמה איזוטרית, אציין שיש סיבסוד לדוכני העיתונים הפזורים בפריס ומהווים אחד מסמליה, כדי שימשיכו לשרוד. האינטרנט חיזק כמובן את מגמת האמריקניזציה והגלובליזציה, שפתו העיקרית היא האנגלית וענקי הרשתות והמחשבים הם אמריקאים; מיקרוסופט, גוגל, אפל, אמזון וכל השאר.
לי, התייר הנצחי בעיר האורות, עדיין נותרו כמה נחמות.
בעל הקסקט (סימן היכר צרפתי מובהק) ושפם האדירים RITON LA MANIVELLE מנגן על תיבת נגינה המופעלת במנואלה ובולעת כרטיסים מנוקבים, כמו אלה שהיו פעם במכונות I.B.M. כך הוא מחייה את ה FLONFLONS ואת ה RITOURNELLES. את המוסיקה הוא מלווה בשירה ומעודד את הקהל להצטרף אליו, ואף מחלק שירונים להנאת המכורים. זאת הוא עושה כבר עשרות שנים.
את עיקר הופעותיו עורך ריטון ברובע העשרים, בשווקים, ברחובות ובמסעדות בלוויל .באחת מהן בה הוא מופיע דרך קבע, זכיתי להכירו לפני עשרים שנה, ומאז אני חוזר אליה בכל ביקור בפריס. הוא מנגן ושר שנסונים עממיים פופולריים תוך דגש על נושאים חברתיים, והכל עם תבלין של הומור ורוח טובה. גם שגרירויות צרפת בארצות אחרות תומכות בסיבוב הופעות שלו. הוא אומר "אפשר למצוא את כל ההסטוריה הפוליטית שלנו בשנסונים של המאה התשע עשרה. אנו מוותרים על הזכרון הקולקטיבי שלנו כמו בהשמדה עצמית. לכן אני נלחם".
ברובע החמישי גם CHRISTIAN BASSOUL לא נפרד מהקסקט, כמו צרפתי אמיתי, אך שפם לא השכיל לגדל. כריסטיאן מופיע בכל יום ראשון בכיכר בקצה רחוב השוק המפורסם MOUFFETARD ליד כנסיית ST. MEDARD שמעשי כשפים נאסרו בה בפקודת המלך (יש שלט כזה), באקורדיון ובשירה. לעיתים מופיעים איתו נגנים או זמרים נוספים. לצלילי השנסונים מתאסף קהל, חלקו תיירים מזדמנים וחלקו מעריצים קבועים. תענוג להצטרף לשירה ובעיקר לריקודים המבוצעים בחן בעיקר על ידי קשישים וקשישות.
כבר ארבעים שנה, מאז "עלייתו" לפריס ממנה לא יצא מאז, מתמיד כריסטיאן בהחייאת המוסיקה, השירה והרוח הצרפתית בהופעות חיות, ברדיו ובאירועים שונים. גולת הכותרת היא כאן, במופטאר.
בשוק הפשפשים של VANVES אני פוגש מידי פעם את ROLAND GODARD. הוא חובש כובע מצחייה (שאינו ממש קסקט), שערו ארוך וזקן לו ושפם. רולנד מנגן זה שנים רבות על פסנתר מכני גמדי BASTRINGUE, ובעבר היה גם מלווה של זמרים נודעים. בגיל צעיר מצא את הפסנתר בעליית הגג במסעדה של הוריו, התקין לו גלגלים, ולמגינת ליבם עזב את הבית להיות זמר שווקים וירידים וזאת הוא עושה עד היום. ידיו מרקדות על הקלידים כאילו מעצמן והוא נראה מהופנט מהמוזיקה שהוא מפיק. כך גם הקהל המקיף אותו בשוק.
——————–
כיף.