מירוץ המלצרים (כיום גם מלצריות, אך לשם הפשטות נשאר בהמשך עם מלצרים) הוא מסורת נאה בה נדרשים המשתתפים לנוע במהירות עם מגש ועליו כוסות ובקבוק מלא, לשמור על שיווי משקל, לא להפיל דבר, ולהגיע במהירות לנקודת סיום.
במקור נאסרה הריצה, ועל המלצרים היה ללכת מהר, אך לא לרוץ, בסגנון המלצרי ששימש אותם בעבודתם בבית הקפה. זוכרים את שאול לדני – ישראלי אלוף העולם בהליכה מהירה? כך פחות או יותר התחרו. כיום אין מגבלות על דרך ההתקדמות. בעבר נדרשה תלבושת "מלצרית" של מכנסיים שחורים, חולצה לבנה ופפיון. בחלק מן המקומות ויתרו על כך, כשם שבמרבית בתי הקפה הדבר לא נדרש כיום.
העניין החל בתחילת המאה העשרים, כנראה במקביל במספר בירות באירופה, אך מקובל לחשוב שפריס הייתה הראשונה. המלצרים אז (מעטים כאלה נותרו היום) היו בעלי מקצוע וראו במלצרות קריירה לחיים ולא רק עבודה זמנית בין לימודים לנסיעה לחו"ל. אני זוכר כמה כאלה אפילו בישראל; במשכנות שאננים, פינק, אלהמברה.
התלבושת האלגנטית, יכולת התמרון הקרקסית כמעט עם מגש מלא בין השולחנות, היחס המתנשא ללקוחות ובעיקר לתיירים היוו מקור לגאווה מקצועית, והתחרות הייתה רגע שיא של הוקרה למקצוע.
בפריס מתקיים המירוץ ביום הבסטיליה, בארבעה עשר ביולי. צפיתי בו לפני שנים מספר. המסלול נמתח אז באזור ה MARAIS לאורך כשלושה קילומטר. הוא לא התקיים בעשור
הראשון של המאה העשרים ואחת וחודש רק בעשור השני שלה. בשנתיים האחרונות שוב לא התקיים בשל מגבלות קורונה.
גם ערים אחרות בצרפת מקיימות באותו יום מירוץ מלצרים; GRENOBLE, ROUEN, ANGERS BESANCON,CALAIS, ועוד.
המירוץ אף אינו מוגבל לצרפת; הוא מתקיים בתדירות ובכללים כאלה או אחרים בעשרות מדינות ביבשות השונות, ומהווה מוקד משיכה תיירותי ומוקד התעניינות ובילוי לתושבי המקום. יש שהמירוץ כולל מסלול מכשולים, יש שהוא מתבצע על החוף ויש המתחרים על ספינת קרוז. אפילו בירושלים התקיים מירוץ כזה בשנת 2009. בחלק מהמירוצים זוכים המנצחים בפרסים שונים ובכל מקרה הזכייה היא מקור לגאווה.
שום סיפור על המלצר הצרפתי לא יהיה שלם ללא איזכור סרטו הנפלא של IVES MONTAND בבימויו של CLAUDE SAUTET, "מלצר" GARCON משנת 1983.
הסרט היה שילוב של שלוש אבני יסוד בתרבות הצרפתית; המלצר, בית הקפה וה- BRASSERIE והחיים סביבם, ואיב מונטן עצמו. במשחקו הנפלא, בין קומדיה לרגש, שט מונטן בין נשים רבות, צעירות בהרבה ממנו, עד שמגיעה האחת והיחידה. את תפקידו כמלצר, בתלבושת האלגנטית, הוא ממלא בגאווה, בהומור ובמיומנות עד למהפך הבלתי נמנע ולסוף העצוב.
התמונות כאן אומרות הכל.