Sonel Publishing
Screenshot_20240831_133618_Chrome

צהרים, ערב ונשים יפות

בשנתי האחרונה בביה"ס התיכון אליאנס הכיר לי גדי, שהיה מאמן הג'ודו שלי, את מסעדת קוסקוס שה נדיה בפינה מול כיכר מלכי ישראל. אצלנו בבית אכלו ז'רקוייה (הידוע גם בשמו זראזה), עוף במרק איטריות, רגל קרושה וגפילטע פיש. הקוסקוס למינהו, הגרגירים על הלשון והתוספות לבחירה היוו חוויה חדשה. אני מזמין אותו לעיתים גם כיום בארץ, בפריס רבת מסעדות הקוסקוס ובעיקר בביקורים במרסיי. אצל נדיה שמענו גם שנסונים (בעיקר Enrico Macias ולפעמים Maurice Chevalier או Henri Salvador).


חשובה יותר היתה ההיכרות שרכשתי באמצעותו של גדי, וזאת כבר בשירותי הצבאי, עם בר 51 ברחוב הירקון.
בר 51 לא דמה כלל למסעדה הטרנדית שניכסה בשנים האחרונות את שמו, השוכנת באותו רחוב במספר בית שונה. בר 51 היה בשבילי מובלעת חוץ לארץ בתוך תל אביב. מקום מפלט מהחום, מהחדשות (כבר אז היו חדשות), מהשירות המתיש בסיני של חייל קרבי בשירות חובה, ומהחיים בכלל .
בעלת המקום, מבוגרת וקשוחה, נכחה שם לפעמים. הברמנית ומנהלת המקום היתה שם תמיד. בלונדינית, חייכנית, לב רחב ומידות גוף נדיבות כשל גיבורת קפה בגדד.
אני הייתי הצעיר בין באי המקום. כולם גברים (כך לפחות אני זוכר זאת). חלק ניכר מהלקוחות היו אנשי או"ם ודרגים נמוכים של עובדי שגרירויות. המשקאות זרמו ללא הרף, ואני לא יכולתי להשתוות לבעלי קיבולת ליטרים של בירה או מצעד כוסות הוויסקי. עם זאת, עשיתי כמיטב יכולתי. המעמד מחייב. התנודדתי לעיתים ביציאה אך לא זכור לי שהקאתי.
בחצות היו הכסאות והשולחנות זזים לעבר הקירות ובמרכז שהתפנה החל מופע סטריפטיז צנוע לצלילי מוסיקה. .הקהל שמר בדרך כלל על הכללים.
ולמי שחפץ להיוודע יותר לאווירת המקום, אני ממליץ לחפש ולצפות כמובן בסרט "בר 51" של עמוס גוטמן ז"ל.


ומכאן לנשים היפות. המבחר (שלהן ושל השירים אודותן) בלתי נדלה, ולהלן מקבץ קטן (של שירים בלבד).
מסתבר שהיפות עוזבות אותנו בסופו של דבר. היא הייתה כה יפה שר Alain Barriere. Elle etait si Jolie. . היא הייתה כה יפה עד שלא העזתי לאהוב אותה. איני יכול לשכוח אותה. היא הייתה יפה מדי כשנמלטה עם הרוח והרוח אמרה לי שלא אוכל לאהוב אותה תמיד. זה טפשי, אבל היא אכן עזבה ואני לא אשכח אותה לעולם. עכשיו סתיו ואני בוכה. עכשיו סתיו והאביב רחוק . בפארק מסתחררים העלים ברוח הרעה, שמלתה במערבולת והיא נעלמת. היא הייתה כה יפה.
הזמר הבלגי Frank Michael נסחף מעט ומאמין שכל הנשים יפות. Toutes les femmes sont belles. לכל הנשים חיוך המדבר אל לב, משהו הדומה לאושר. יש שזכו בפרס על יופיין ואחרות לא יזכו בו לעולם אך יופיין חבוי בנשמה. כל הנשים יפות. לכולן שושנה בלב, מתיקות בעיניים וחום הגורם לנו להתאהב. כל הנשים יפות, יופיין כאור השמש וגם אם נרחק ייטיב איתנו. בין אם מתבגרות או כבר אימהות, בתחרה או בג'ינס, בין אם הן חומות, בלונדיות, ג'ינג'יות או לבנות שיער ליבי שר לכולן. כל הנשים יפות ואהבתן מאירה לנו כשמש ואני, L'eternel Baladin, מקדיש להן את השיר מכל הלב.
הזמר Marc Lavoine מקורי יותר. לדעתו Elle a les yeux revolver. עיניה אקדחים. היא מיוחדת, פנויה, פנים חיוורות, שיער משוך לאחור ואני אוהב זאת. מתווה גופה מבעד לחצאית שסועה מעלה בי סיפורים אסורים. כה יפה, כה יפה ואני אוהב אותה כל כך. עיניה אקדחים, מבטה הורג, היא יורה ראשונה ופוגעת בי. זה אבוד. נטושה, בודדה בעולם, הידיים מושטות, השיער לאחור, ואני אוהב זאת. לעשות אהבה מעל אי ההבנות, לחיות את הרגעים האסורים. היא כל כך אשה כשהיא נושכת, כל כך אשה ואני אוהב אותה כל כך. עיניה אקדחים………….גופה תחת הסדינים הלא מוכרים ואני חולם על מחוות אסורות. היא כל כך אשה כשהיא ישנה, כה יפה, ואני אוהב אותה כל כך. עיניה אקדחים……………
כמובן, למרות השמועות לא כל השירים לנשים היפות הם בצרפתית. באנגלית הם נשמעים לא פחות טוב. די אם נזכיר את PRINCE בשירו            The most beautiful girl in the word, את Charlie RICH בשיר עם כותרת דומה, את Joe Cocker ב- You are so beautiful,                        את Roy Orbison ב- Oh pretty woman. תיאור האשה היפה ניתן בנדיבות גם על ידי Dolly Parton בתיאורה של Jolene על ידי יריבתה במאבק על ליבו של אהובה.
גם העברית בעניין עוד מימי שיר השירים. רק לטעימה; הנך יפה רעיתי, הנך יפה עיניך יונים. מבעד צמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד. ובימינו שלמה ארצי שר יופייה אינו ידוע וגם אינך יודעת מה מאוד יפיפיית. איציק קלה שר על האשה הכי יפה, אייל גולן מצהיר; את היפה בנשים, וכמובן עוד רבים אחרים. אך אין מי שישתווה לשתי שורות בשירו של אלתרמן נשבעתי עיני: יש יפות יותר ממנה, אך אין יפות כמוה. יש הסבורים, וטעות בידם, כי השיר מכוון לעיר תל אביב. אין חלקי עמהם – זהו שיר אהבה נפלא לאשה.
כל זה טיפה בים, ואולי לא הטיפה הטובה מכולן, אך אני מקווה שבמייל זה מילאתי את חלקי, ומעתה ואילך אני פטור מלאהוב, או לפחות מלהצהיר על כך.

שתפו פוסט זה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *