הכומר והפילוסוף הצרפתי Jean Buridan שחי במאה הארבע עשרה התייחס , בין השאר, לקבלת החלטות. ידועה הדוגמה שלו לאי יכולת לקבל החלטות, במשל "חמורו של בורידן". במרחק שווה מן החמור, משני צידיו, הניחו שק שיבולת שועל ודלי מים. החמור לא הצליח להחליט האם יאכל תחילה או שמא קודם ישתה, ולבסוף מת מצמא ומרעב. זו כמובן דוגמה הופכית לזו של "הקשר הגורדי", בה איש לא הצליח להתיר את הקשר בעגלתו של מלך פריגיה, עד שבא אלכסנדר מוקדון, חתך את החבל באיבחת חרב, ובהתאם לנבואה הצליח בכיבושיו.
החמור הצרפתי לא נשכח מאז ימי בורידן. ברובע ה 15 נמצא פארק George Brassens בו מוצב פסל ברונזה של חמור רתום לעגלה, יצירתו של הפסל Francois-Xavier Lalanne, ששם משפחתו (האמיתי ) הוא משחק מילים על חמור.
ללאן התמחה בפסלי חיות, והתפרסם בין השאר בזכות יצירתו "האיש עם ראש כרוב" שתצלומה עיטר אלבום של Serge Gainsbourg.
בכך לא די. אחד ממועדוני הלילה המפורסמים בפריס הוא החמור הצוחק L'Ane qui rit. את הבאים מקבל L'Ane Jojo והם זוכים לארוחה והופעת קברט שכולה שמחה והומור.
וב Theatre de la Ville הועלתה בשנה שעברה ההצגה ההזויה La Morsure de L'ane, נשיכת החמור, ראו התמונה הראשית של הפוסט. פאקו אינו יודע לאן נקלע. הוא בארץ זרה לו בה הוא פוגש חמור שנושך אותו בעכוזו. בנו בגר ואינו זקוק לו יותר, וילדה שאינו מכיר מבקשת שיהיה אביה. בין השאר הוא מנסה לצאת מגופו ומתלבט בשאלות קיומיות. באיזו דרך ילך?
בשנת 2020 צולם בצרפת הסרט Antoinette dans les Cevennes. הוא הוקרן גם בארץ בכותרת החמור, המאהב ואני. חופשה של מורה עם מאהבה אינה יוצאת לפועל כי אשתו החליטה על טיול משפחתי רגלי, עם חמור שיישא את הציוד. המורה, אנטואנט, מחליטה לעבור את אותו מסלול בעקבותיהם, עם חבר למסע, חמור בשם פטריק , בנופי חבל סוון. קומדיה מטופשת וחביבה.
לא נשכח כמובן את Jean de la Fontaine, הצרפתי בן המאה השבע עשרה, שבזיקה לאיזופוס (שכתב משלי חמורים רבים) כתב את המשל על החמור שעטה עור אריה כדי להפחיד את שאר החיות (ולבסוף התגלתה ערוותו) , או החמור המתלונן על בעליו המשכים אותו מוקדם בבוקר למלאכת יומו, תפילתו נענית והוא זוכה לבעלים גרוע בהרבה.
אם נצא מצרפת לארץ שכנה, ספרד, נפגוש בוודאי את סנשו פנשו , החכם מאדונו דון קיחוטה, רכוב על חמורו הנאמן שלא זכה לשם ביצירה, בניגוד לסוסו של האביר הלא הוא רוסיננטה.
במקורותינו זכה החמור לאזכורים רבים, לאו דווקא שליליים. אברהם חובש את חמורו בלכתו לעקוד את יצחק, משה מרכיב את משפחתו על חמור בלכתו מצריימה, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו בישעיהו, אתונו המדברת של בלעם, חמורו של משיח בזכריה ובתלמוד, לחי החמור של שמשון,
בעקבות זכריה גם הנצרות אימצה את החמור , וישו רוכב עליו בבואו לירושלים.
ובתרבות הערבית החמור מככב באין ספור סיפורים ומשלים.
בפזמונים הישראלים לחמור מקום של כבוד; חמור קטן קנה אבי, החמור שבעולם, החמור הקטן שהלך אל הגן, והזכרנו רק מקצתם.
נחום גוטמן כתב ואייר את ביאטריצ'ה או מעשה שתחילתו חמור וסופו ארי דורס, ועוד לנו רבים וטובים.
בישראל פועלת מזה עשרים שנה עמותת Safe Haven for Donkeys המטפלת בבע "ח שונים ובעיקר בחמורים, כעולה משמה.
מטרתה העיקרית הצלה וטיפול באלפי החמורים בישראל ובשטחים. לעמותה חווה המאכלסת כמאתיים חמורים שעברו התעללות, ובנוסף ניידת לשירותי וטרינריה המטפלת במאות נוספות.
ואביטל הזכירה לנו את חלום ליל קיץ של שקספיר. במחזה הופך פאק, שליחו של אוברון, את ראשו של אחד השחקנים לראש חמור, וטיטניה מתאהבת בחמור בהתאם לכישוף שהוטל עליה. גם בחמורים אפשר להתאהב.
ולמרות כל אלה, "חמור" נותר שם תואר מעליב. לבי עליו.