בעולמנו בו כשמונה מיליארד בני אדם המייצרים רעש בעצמם ובאמצעות כלי רעש משוכללים, חשוב ביותר הריחוק מהשאון ומהפטפטת.
ג'ורג' ברנרד שאו אמר: אני אוהב בני אדם ביחס למרחק שלי מהם. ככל שהם קרובים יותר, אני אוהב אותם פחות. וכבר הזכרנו את פרידריך השני מלך פרוסיה שדרש להקבר לצד כלביו ולא בין בני האדם, גזע בזוי בעיניו. לפירס ברוסנן העדפה דומה: אם אתה צריך מערכת יחסים, קח לך כלב או דג זהב. אלה אינם מפטפטים. אוסקר וויילד מציע: יש לי הרבה חברים, אבל אני לא בקשר איתם.
סארטר מספר על אחד ממכריו שלא קנה לו אויבים כי בכל ויכוח צידד בזהירות מרובה בדעה אחת אך גם התנגד לה בעדינות. הוא גם לא הצליח, מאותה סיבה, לקנות לו ידידים. ידידתו/אהובתו סימון דה בובואר אמרה כי שיחות ארוכות מונעות את הצורך לומר משהו.
כבר היוונים והרומאים עמדו על נזקי הפטפטת והזהירו מפניה. סופוקלס לתלמידו: שתוק בני, לשתיקה מעלות רבות. אריסטו מטיל ספק אם אדם שרגליו נושאות אותו יעמוד להקשיב לפטפטן, והוא מוסיף: לא השתעממתי מדבריך כי לא הקשבתי להם. זכור גם ניסיון ההתנקשות בנירון שנכשל כי אחד הקושרים פטפט ליד עובר אורח שהזהיר את השליט. פלוטארכוס מוסיף: למילה אחת שלא נאמרה משקל רב יותר מרבות שנאמרו. אפימנידס איש קנוסוס הפיק את הפרדוקס המפורסם; יאמר איש כרתים שכל אנשי כרתים שקרנים. מאות שנים אחריו אומר צ'סטרטון: אם אחרים מתכוונים בדבריהם למה שאנחנו מתכוונים זו סיבה טובה לא להאמין למה שהם אומרים. ורומינוס היה אומר: אני מעדיף שימלאו אוזני שתן ולא דברי הבל.
גם משוררינו נותנים למילים את המשקל המגיע להן. ביאליק: יש מילים הררי אל ויש מילים תהום רבה. אלתרמן: יש מילים שלא נוח להימצא עימן ביחידות אפילו שעה קלה. אורלנד: בני אדם נולדו לשתוק ולחייך, וכן אני נושא עמי את צער השתיקה.
ובמקורות יש הסכמה לאמור. במשלי נמצא כי שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, וגם החיים והמוות ביד הלשון, וכן גם אויל מחריש חכם יחשב.
ובפרקי אבות: סייג לחוכמה שתיקה, וכן ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. ועוד בתלמוד: מילה בסלע שתיקא בתרי.
גם בדין הפלילי מודעים ליתרון השתיקה, וזכות השתיקה עומדת לנאשם כדי למנוע הפללה עצמית. ולא הגענו עוד לתורות המזרח ושתיקותיהן מרובות השנים.
ואבי עליו השלום נהג לומר: מי ששותק, יש לו סיבה טובה לשתוק.
