אחרי המיילים האחרונים דרושה הפוגה. זו נמצאה השבוע בשתי הופעות בהן נכחתי, מטופשות משהו אבל משרות מצב רוח טוב. שתיהן הועלו בתיאטרון Point  Virgule אשר ב Montparnasse. הראשונה הייתה של שלישיית Divalala במופע C'est L'Amour, והשנייה של שלישיית Les Coquettes ב Merci Francis. הדמיון רב.

שוב עולה, כוונוס מן הגלים, הצעת חוק להטלת עונש מוות על מחבלים. מפלגת "עוצמה יהודית" מגישה לועדת השרים לחקיקה את החוק שניסה להעביר בעבר איתמר בן גביר ובימים הקרובים יעלה החוק לקריאה טרומית במליאה. הצעת החוק היא במתכונת תיקון לחוק העונשין והיא קובעת כי מי

שנים רבות לא ביקרתי ב Folies Bergere. המקום הוא מוקד משיכה מיושן לתיירים בביקורם הראשון בבירת צרפת וככל שההופעות משתנות שם, הן נראות זהות. Plus ça change, plus c'est la même chose. הפעם חרגתי ממסורת יפה זו עם העלאת המחזמר/אופרה אל קפונה. המוסד המפורסם אכזב בעליבותו. לאחר שעברת

כאשר עץ נותן פירות מורעלים, לא די בכריתת הענפים; יש לטפל גם בשורשים. על כך סיפר לי חברי דוד, הגנן, בעקבות ביקורו של ראש ממשלתנו בפריס, והבעת החשש של נשיא צרפת שישראל עשויה לרדת מדרך הדמוקרטיה ולאבד את הערכים המשותפים עם העולם המערבי. דוד הוא