הספר הוא אסופה חלקית של מיילים ושירים שנשלחו על ידי המחבר או אליו על פני מספר שנים.
למרבית הטקסט יש קשר ישיר לפריס ובמקום בו הקשר אינו גלוי לעין, מדובר בכתובים שנכתבו בפריס, או נשלחו ממנה או אליה.
אין לראות בספר מדריך שיש להסתמך עליו, שהרי למה לחפש את האמת אם אפשר לבדות אותה?
כמו שאמר מארק טווין: "הזזתי מדינות וערים ממקומן כדי שיתאימו לסיפורים".
מיילים שנכתבו לאחר הוצאת הספר לאור, יתפרסמו כאן בבלוג.
הספר אינו למכירה.
סופר ומשורר, פילוסוף ומוסיקאי (שאפילו חלק את אשתו עם J.P. SARTRE) היה BORIS VIAN מהחשובים והפוריים בין אנשי הרוח בצרפת ובכלל במאה העשרים, למרות שנפטר בגיל צעיר – 39. האבסורד והפנטסיה שולטים בכתביו. ראו למשל את האימרה הבאה: "ברור שהסיפור הזה הוא אמיתי, כיוון
היה קריר קצת ולכן הרשיתי לעצמי להזמין לארוחת הצהריים מנת FONDUE – תרביך גבינה בלשון האקדמיה. תחנת GARE DE LYON קרובה לבית, משופעת במסעדות טובות, חלקן יקרות (מסעדת הדגל היא הרכבת הכחולה עליה כתבתי בהרחבה בעבר) ובחלקן אוכל רחוב. אני ישבתי במסעדת LES DEUX SAVOIES
אני לא ממש מתעניין באופנה, ובוודאי לא מומחה גדול בתחום, אבל כאשר שרי ביקשה (למעשה התחננה) שאבקר למענה בתערוכת ההוקרה לאלבר אלבז, איתו שירתה בצבא, לא יכולתי כמובן לסרב. סירוב היה עולה לי במחיר יקר עם שובי לארץ. בדרך ל PALAIS GALLIERA, מוזיאון האופנה בו
"מפוחית מפרשת ידיה" – אחד התיאורים היפים והנוגעים ללב בשירה העברית. במגילת איכה נמצא את "פרשה ציון בידיה, אין מנחם לה". בשיר פורשת המפוחית
המייסדים
