בדרך כלל אני נמנע מפגישות עם ישראלים בפריס. מה הטעם להגיע לכאן ולהביא איתי, מעשה שבלול, את ביתי על גבי? דוד הוא חריג. הוא גר כאן שנים הרבה ואינו מהדהד את החדשות מהארץ. אנו נפגשים, שותים משהו קטן והוא מספר לי סיפורים. הוא אוהב לספר

בכל רגע נתון עולה בפריס מופע המחייה אחד מזמרי העבר. כך ראיתי מופעים של שירי ברסאנס, ברברה, פיאף, דלידה, מונטן ורבים אחרים. על חלק מהם כתבתי במיילים קודמים. יש שהיו מצוינים ולא ביישו את המקור, היו גם בינוניים והיו גרועים ממש. הערב הופיע ARNAUD ASKOY בערב שירי ז'אק

אני הולך לאט בגשם. בפריס. תענוג ללכת לאט בפריס, בגשם, תחת מטריה ולעשן סיגר. מדי פעם אני מגניב לגימה קטנה מבקבוקון של מארי בריזאר שבכיס המעיל. פריס יפה בגשם. יש ערים (וגם נשים) שהן נהדרות באור מסוים, נראות רגילות אחרי רגע ומכוערות בהמשך. פריס תמיד

כמו במתמטיקה ובחיים בכלל, גם בפריס יש גורמים קבועים ויש משתנים.   אחד הגורמים הקבועים הוא תופעת ההומלסים. בפריס יש אלפים. המספרים נעים בין שלושת אלפים לעשרת אלפים, תלוי מי סופר, וזאת בנוסף למאות אלפים שתנאי הדיור שלהם קשים מאוד. אנו מצווים לזכור שהם אנשים

כמו בישראל, ולמעשה בכל העולם, כבשה האמריקניזציה  חלקים גדולים באורח החיים בצרפת; בביגוד, בביטויים שחדרו לשפה, באוכל המהיר, בתרבות הצריכה, בתרבות הפנאי, בדיאטות ובשמירה על כושר גופני ובעצם בכל התחומים. הצרפתים מנסים לשמר את התרבות הצרפתית בכל דרך; בהסברה, בחוקי שימור ובתקציבים נדיבים לספריות, למוזיאונים ולמפעלי תרבות.

כבר כתבתי בעבר על ה PALAIS DE LA PORTE DOREE , המוזיאון הלאומי להיסטוריה של ההגירה, וזאת בהקשר של הצוענים בצרפת. הוא נבנה בשנת 1931 לרגל התערוכה הבינלאומית של מושבות צרפת שהתקיימה בפריס, כאשר צרפת הייתה עדיין מעצמה קולוניאלית שהתפשטה מעבר לים. במשך השנים, כאשר

בבניין היפהפה של  PALAIS GALLIERA , עליו כבר כתבתי בעבר, מתקיימת תערוכה במלאת מאה שנה למגזין VOGUE. VOGUE הוא מגזין האופנה הוותיק ביותר בפריס, שראה ולפעמים הוביל מאורעות  בתחום האופנה, התרבות, האומנות, הטעם והיופי וכמובן הידוענים והיפים-יפות. עד היום יצאו למעלה מאלף כותרים של המגזין, שהמשיך להתקיים