ערים בשירים

במייל הזה אחבר שירה עם גיאוגרפיה, וכהרגלי לא בסדר חשיבות או בסדר בכלל, סתם לפי מה שקופץ לראש.

פריס היא העיר עליה נכתבו שירים יותר מכל מקום אחר. שירים על פריס הם גם שירים על האוהבים. נראה שניים מהם, מושרים בפי שניים מגדולי השנסוניירים.   Yves Montand בעל קול הקטיפה שר A Paris. הידיים שלובות, שני לבבות מחייכים והכל משום שהם מאוהבים בפריס. באביב, על הגגות, השבשבות סובבות בגנדרנות ברוח החולפת באדישות. כי לרוח, בהגיעה לפריס, אין כל דאגה, והיא מתבטלת בכל הרובעים היפים של פריס.
השמש, חברתה משכבר, משתתפת בשמחה, ויחדיו הן חוגגות, בפריס. יד ביד הן חולפות בעיר, ובדרכן בוחנות האם פריס השתנתה.
יש תמיד נהגי מוניות משחרים לטרף שירמו אתכם במחיר לפני שיחנו בתחנה. בבתי הקפה רואים לא חשוב מי, שותה לא חשוב מה ויושב שם מהבוקר. ויש את נהר הסיין, שבכל שעה מארח אוהבים הצופים בו. ויש כאלה שמציעים את מיטתם על גדות הסיין ורוחצים בנהר בצהריים, בכל ימי השבוע.
ויש האחרים, שנמאס להם כי ראו כבר הכל, והם רוצים לשכוח, וזורקים עצמם לנהר. הסיין מעדיף לראות את הספינות היפות המטיילות עליו, ומשחק עם המפרשיות בזרמי מימיו. אין שעמום בפריס. יש שעמום בשאר העולם, כי שם אין פריס. בארבעה עשר ביולי לאור פנסי הרחוב, רוקדים ברחוב ללא הפסקה לצלילי אקורדיון. מאז נפילת הבסטיליה, בכל הרובעים והצמתים, יש בחורים ובחורות והם עושים רונדלים על המדרכה לילה ויום, בפריס.

הגדולה מכולן, Edith Piaf, שרה Sous le Ciel de Paris, תחת שמי פריס.
תחת שמי פריס מרחף שיר. הוא נולד היום בליבו של נער. תחת שמי פריס צועדים האוהבים, והאושר מלווה אותם עלי מנגינה שנוצרה עבורם. תחת גשר ברסי יושבים פילוסוף אחד, שני נגנים, ומספר צופים. אלפי אנשים שרים תחת שמי פריס את המנון המאוהבים ב Vieille Cite. ליד ה Notre Dame שידעה בעבר דרמות, הכל מסתדר לצלילי פאנאם, קרני שמש קיץ, אקורדיון. התקווה חוגגת בשמי פריס.
תחת שמי פריס זורם נהר עליז, המרדים בלילה את חסרי הבית ואת הקבצנים. תחת שמי פריס ציפורי האלוהים הטוב באות מכל העולם כדי לפטפט. לשמי פריס סודות משלהם. מזה עשרים מאות הם מאוהבים באי Saint Louis וכשהוא מחייך הם עוטים את הבגד הכחול. כשיורד גשם על פריס זה כי השמיים אומללים, הם מקנאים במיליוני האוהבים ומשלחים בנו רעמים. אך הם מתחרטים במהרה ומראים לנו את הקשת בשמיים.

בירת בלגיה והאיחוד האירופי, Bruxelles, היא עיר הולדתו של Jacques Brel. על הזמנים של פעם בעירו והשפעתם עליו הוא שר בקצב מסחרר. מביקורי בעיר התרשמתי שהזמנים של פעם נותרו בה.
היה זה הזמן בו בריסל חלמה, היה זה הזמן של הסרט האילם, היה זה הזמן בו בריסל שרה, היה זה הזמן בו בריסל בריסלה.
בכיכר Broukere נראו חלונות ראווה עם גברים ונשים בקרינולינות, נראו שם אומניבוס עם נשים וגברים בכובעי אופרה, ובאימפריאל עם לב בכוכבים, היו סבי וסבתי. הוא איש צבא והיא פקידה. שניהם לא חשבו יותר מדי, ואילו ממני ציפו שאהיה חכם. היה זה הזמן……..
על מדרכות כיכר Sainte Catherine רקדו הגברים והנשים בקרינולינות, גם האומניבוסים רקדו עם הנשים והגברים בכובעי אופרה. ובאימפריאל היו סבי וסבתי. הוא ידע מה לעשות והיא הניחה לו לעשות, ואז עשו זאת שניהם, ואילו ממני ציפו שאהיה רציני. היה זה הזמן……..
תחת פנסי כיכר Sainte Justine רקדו……….ובאימפריאל היו סבי וסבתי. הוא חיכה למלחמה, היא חיכתה לו, הם היו עליזים כמו התעלה וממני ציפו שאהיה מוסרי. היה זה הזמן בו בריסל חלמה, היה זה הזמן של הסרט האילם, היה זה הזמן בו בריסל שרה, היה זה הזמן בו בריסל בריסלה.

לא אסתפק בשיר אחד של ברל. שירו Vesoul, שיר נונסנס קצבי על בעל המקיים בהכנעה את מצוות אשתו העלה תמיד חיוך, גם אם שיקף את מצבי. גם נסיבות כתיבת השיר משעשעות. ברל הגיע לעיר שלא בטובתו, והתבקש על ידי פרנסיה לעזור ולפרסם אותה באחד משיריו. הקורא יחליט האם עלתה בידו. באחד מטיולי בצרפת סטיתי מהכביש הראשי לביקור בעיר. זה היה בערב. העיר היתה שוממה. לא מסעדה, לא בר, רק פיצוציה אחת פתוחה. במלון הצפון בו התאכסן ברל לקחתי גם אני חדר. על הקירות פוסטרים של הזמר.
רצית לראות את Vierzon וראינו את ויארזון. רצית לראות את Vesoul וראינו את וזול. רצית לראות את Honfleur וראינו את הונפלר, רצית לראות את Hambourg וראינו את המבורג. אני רציתי לראות את Anvers אבל חזרנו להמבורג, רציתי לראות את אחותך אבל ראינו את אימך, כמו תמיד.
נשבר לך מויארזון עזבנו אותה. כך גם לגבי וזול והונפלר והמבורג. רצית לראות את אנוור אבל ראינו רק את הפרברים. נשבר לך מאימך ועזבנו את אחותך. כמו תמיד.
אבל אני אומר לך, לא אלך יותר רחוק. אני מודיע לך שלא אלך לפריס, אני מסוייט מהפזמונים הקולניים, הוואלסים הישנים ונגינת האקורדיון.
רצית לראות את פריס וראינו את פריס. רצית לראות את Dutronc וראינו את דוטרון, רציתי לראות את אחותך וראינו את הר Valerien. רצית לראות את הורטנס היא הייתה בתעלה, רציתי לראות את Byzance ראינו את Pigalle, בתחנת Saint Lazare ראיתי במקרה את פרחי הרוע.
נשבר לך מפריס ועזבנו את פריס, וכך לגבי השאר, ובתחנת סן לזאר הכל כל כך יקר. ואני אומר לך שוב, לא אלך יותר רחוק……….. ושוב חוזרים לערים שהיא רוצה לראות, ושוב במקום את אחותה הוא רואה את אימה. וכך שוב ושוב.
ובין בתי השיר כשהוא עובר למהירות 78 בלתי אפשרית, הוא קורא לאקורדיוניסט המלווה אותו "Chauffe Marcel chauffe" חמם אותה ומגביר את הקצב.
מיודענו Adamo שר על ירושלים ועל השלום Inch Allah. השיר כאילו נכתב היום.
ראיתי את המזרח עם הירח מעליו, ורציתי לכתוב לעולם על אורו, אך כאשר ראיתי את ירושלים, פרח הפרג על הסלע, שמעתי רקוויאם. אינך רואה קפלה מצטנעת, את שלוחשת "שלום עלי אדמות", שהציפורים מסתירות בכנפיהן את מילות האש "זהירות גבול"? הדרך מובילה למעיין, עצרי מרי-מדלן. את רוצה למלא את הדלי, אך עבורם גופך אינו ראוי למים.
אינשאללה, אינשאללה, אינשאללה.
עץ הזית בוכה את צילו, בת זוגו הרכה, חברתו, הנמצאת אסירה תחת החורבות על אדמת האויב. פרפר על מסמר דוקרני מחפש שושנה. האנשים חסרי מוח והם ינדו אותי אם אעז. אלוהי הגיהנום או השמיים, אתה הנמצא בכל מקום, באדמת ישראל יש ילדים הרועדים מפחד. אינשאללה…..
נשים נופלות בסערה, מחר ישטף הדם, הדרך עשויה אומץ, מרוצפת בנשים. אבל ראיתי את ירושלים, פרח הפרג על הסלע. אני שומע את הרקוויאם כשאני נשען על הסלע. רקוויאם לששה מיליוני נשמות ללא מאוזוליאום שיש משלהן, אשר הצמיחו ששה מיליון עצים למרות החול המצמית.
אינשאללה………..
אני מרשה לעצמי להזכיר שיר אחד המושר דווקא באנגלית, ודווקא על ברלין (דווקא ודווקא), וזאת כי היכרותי איתו נעשתה בצרפת, בעיר Annecy. זו בירת Haute-Savoie בדרום מזרח צרפת, וכינוייה הוא "ונציה של הרי האלפים" בשל הנהר ותעלות המים שלה. אגלה לכם סוד; בצפון מזרח צרפת, באלזס, נמצאת העיר Colmar וגם היא נקראת "ונציה הקטנה" מאותן סיבות. שתי הערים עתיקות, בעלות היסטוריה מעניינת, ושוות מאוד ביקור. בשתיהן אכן ביקרתי. בביקורי באנסי הלכתי להופעה, ספק מחול, ספק פנטומימה, ובין השירים שליוו אותה היה שירו של Little Jack Little מזמן מלחמת העולם: I've always wanted to dance in Berlin. ההופעה היתה מוצלחת, והשיר כבש אותי ממש. אני עדיין מאזין לו לעיתים קרובות. כדאי להכנס ליוטיוב או ספוטיפיי – גם אתם תתמכרו.

התעייפתי. לא אעלה כמובן את כל שירי ארץ ישראל וירושלים על ראש שמחתי, אך מציע שתאזינו לכמה מהמשעשעים בהם. הם סגולה למצב רוח טוב. האחד טנגו כפר סבא של אלתרמן בביצוע רחל אטאס, והשני ערב במסחה של חיים חפר בביצוע אריק לביא או התרנגולים. אם תרצו נוספים, העלו את שלמה גרוניך בשירי תל אביב. אפשר לחיות בתל אביב ויש לי סימפטיה.
מראש הזהרתי שהשירים שנבחרו והערים המושרות אינם בגדר מפת העולם המפורטת מחד גיסא ואפליקציות המוסיקה המלאות מאידך גיסא. עם זאת, התקבלו תגובות המחייבות אותי, זה שקוראיו המסורים יקרים ללבו, להעלותן עלי מייל;
לתל אביב התווספה תל אביב של אריס סאן, לבאר שבע התווסף קטר 70414 של אריק לביא, לאמסטרדם התווסף הנמל של ברל, לוינה התווספה וינה של ג'ואל גריי, לברצלונה התווספה אכן ברצלונה של פרדי מרקיורי, לקהיר התווספה רכבת לילה של משינה, ללונדון לונדון לא מחכה לי של חוה אלברשטיין, וכל השאר הלא הם רשומים באטלס ברוורמן אותו שיננו בבית הספר היסודי.