הלך לעולמו Alain Delon. כתבתי בעבר עליו ועל בני דורו J.P Belmondo ו- J.L. Trintignant. לא אפרט כאן שוב. עושים זאת יפה מוספי העיתונים והרשתות בכל השפות. אסתפק שוב רק בציטוט של Piaf: כיף לצאת לבלות עם בלמונדו ולחזור הביתה למיטה עם דלון.
אבל הנוסטלגיה מכה בחוזקה. אולי אחלץ ממנה עם Reggiani המתעב אותה בשירו Mme. Nostalgie.
את, הנוסטלגיה, משוטטת מדלת לדלת ומפיצה מלנכוליה. עיניך טובעות בדמעות, השנאה והטינה עטופות בניגונים מתקתקים. את אינך פוסקת מלתאר את עדינות השושנים אך כבר איני שומע דבר. נטפלת אלי, ואני רוצה לשלוח לכל הרוחות את כאב אהבתך שאינה נרפאת.
את בוכה על זכרון עיר, אך מטומטמת שכמוך, את מתבלבלת בין אהבה וגאוגרפיה. את חולמת, חולמת וחולמת, אך עצייך כבר נטולי עסיס וענפיך אינם נושאים פירות. סלחי לי, אך נמאסו עלי בגדייך האפורים והשחורים. עצוב לי מדי לידך.
אני רוצה לשמוע סופות, לנשום גני פרא, לצפות בשמש ובגשם.
את בוכה כל העת, אך אין לי כוונה לקחת חלק בנדודי השינה שלך. הערב איני רוצה יותר להיות נאמן לך. אני רוצה להיות בזרועותיה של יפהפיה שתדמה לחיים.
שקיעה בנוסטלגיה היא מתכון בטוח למלנכוליה.
הזמר Joe Dassin, מגדולי הזמר הצרפתי שר SI tu t'appelles melancolie (אם שמך הוא מלנכוליה).
לבד עם כוס המשקה את עצובה מבלי לדעת מדוע, ותעשי הכל לצאת משם. את נקראת מלנכוליה כי האהבה היא כבר רק הרגל ואיני רוצה לשמוע את סיפור חייך. אני יודע שכולו בדידות. הבה נשכח את שמך, מלנכוליה, את הכלבים האבודים, את אי ההבנות. הכל מוכר.
מחר הכל יכול לקרות ואולי נפגש ושוב אכיר אותך.שמך מלנכוליה , האהבה היא רק הרגל ואת סיפור חייך, הבדידות, אני מכיר.
הבה נשכח את הכלבים האבודים, את אי ההבנות. הם מוכרים לנו ואנו דומים להם.
המלנכוליה אינה נחלת הצרפתים בלבד. חמי רודנר שר על מלנכוליה אהובתו. גם הוא מעדיף אותה על נשים בשר ודם.
הנשים הצעירות ברחוב הן נפלאות. זה יום לאהבה. מי מהן תרצה להיות אשתי ולשתות מכוס התרעלה אור ואהבה?
אשתי האמיתית היא המלנכוליה. היא אהובתי הקטנונית והקנאית ואני מתכרבל בזרועותיה. שאר הנשים נעלמו אך היא תשאר איתי, תיקח אותי הביתה, שם נחגוג בדידות והיא תסלח אך תסובב את הסכין.
ושוב, אני עצוב בזרועותיה, היא אשתי האמיתית קטנונית וקנאית. המלנכוליה היא אהובתי.