משחקי בנות

אחרי המיילים האחרונים דרושה הפוגה. זו נמצאה השבוע בשתי הופעות בהן נכחתי, מטופשות משהו אבל משרות מצב רוח טוב.

שתיהן הועלו בתיאטרון Point  Virgule אשר ב Montparnasse.

הראשונה הייתה של שלישיית Divalala במופע C'est L'Amour, והשנייה של שלישיית Les Coquettes ב Merci Francis.

הדמיון רב. בשני המופעים שלישיית בנות, האחת כהה, האחת בהירה ואחת הדומה לאייל גפן. מוזיקה קופצנית ועליזה, תלבושות צבעוניות, פיזוזים וריקודים שמחים, הומור כמקובל בהזדמנויות כאלה, קולות נעימים,

ובכלל. הן שרות ומתבדחות על הראשון שהיה ואלה שבאו אחריו, על היכרויות ועל פרידות, על עצב ושמחה, זיכרונות ושיכחה, על נעורים ועל זיקנה. בראשונה זכינו אפילו לקולולו.

הן שמחות על הבמה והקהל (גם אני) שמח איתן באולם, ומעודד אותן במחיאות כפיים מהדהדות.

אולי הן לא ברמה של להקה צבאית, אבל לפחות כזו של צוות הווי פיקודי או המסכת בסיום בית הספר התיכון.

בשני המקרים יצאנו כולנו במצב רוח טוב ובחיוכים.

אבל בכך לא סגי. כאשר שבתי הביתה נזכרתי משום מה ב Brigitte Fontaine. שעדיין איתנו ועברה את השמונים. שחקנית, זמרת, סופרת ומשוררת שתמונתה מהשנים האחרונות מתנוססת כאן בכותרת המייל.  שונה לחלוטין מהבנות החמודות. אני ממליץ להתעניין בה, שווה השקעת זמן קצרה. והנה שירה Devaste moi, הרוס אותי או בשמו השני L'eternel Feminin, הנצח הנשי:

הרוס אותי, הדהים אותי, פלוש אלי, שדוד אותי,

בזבז אותי, חטט בי, סקול אותי, סטור לי,

חסל אותי, פורר אותי, החרב אותי, לחץ אותי,

טחן אותי, הטבע אותי, שתה אותי, הרם אותי,

כבוש אותי, רמוס אותי, בלע אותי, השמד אותי,

רסק אותי, שבור אותי, הרוג אותי.

והוא יעשה זאת, הבריון!

קצת שונה מהבנות העליזות. ולסיום- הנה לינק לשיר: