מעניין בפריס. כאן (בשונה מהמצב אצלכם) מחליפים מדי פעם את המלכים. מסורת שהחלה עוד בזמן המהפכה. האפודים הצהובים ממשיכים בשלהם, אבל הם כבר לא מלכי התקשורת. למגינת ליבם הם כבר בשולי החדשות. עכשיו שובתי הרפורמות, מיוצגים בעיקר על ידי עובדי התחבורה הציבורית, תופשים את תשומת הלב של התקשורת ושל כלל האזרחים.
פריס מושבתת זה שבועות. קווי המטרו ברובם פועלים במתכונת מצומצמת, אם בכלל. תחנות מטרו נפתחות ונסגרות לפי אלגוריתם בלתי מובן. על רכבות בינעירוניות אי אפשר לסמוך (עצוב לראות לוח רכבות יוצאות ללא מועדי רכבות יוצאות ותחנה שוממת למעט מספר בישי מזל לא מעודכנים) ורק האוטובוסים והמוניות ממשיכים בשלהם, ברחובות צפופים ופקוקים הרבה יותר מהרגיל.
להפתעתי לא נתקלתי במקרי אלימות, ואפילו חירופים וגידופים לא הגיעו לאוזני, עת נדחקנו לקרון בקר באחד הקווים שהסכימו לפעול זמנית, בשילוש כמות הנוסעים הרגילה. אנשים מבינים שזהו זה ומקבלים זאת.
השובתים מפגינים כנגד הרפורמה המוצעת ע"י ממשלת מקרון ושתכליתה לאחד כארבעים מסלולי פנסיה, שונים בגיל הפרישה ובהטבות. בצרפת אכן מערכת פנסיונית של טלאי על טלאי שתחילתה עוד בזמן המלוכה והיא המסובכת והפחות יעילה באירופה. נשיאים קודמים ניסו לשנותה אך תמיד נאלצו לחזור בהם.
להפגנות ולשביתות פנים רבות. אחת הנעימות יותר הייתה של להקת הבלט ושל התזמורת של האופרה של פריס. בעוד שאצלנו רוקדת שלומית אהרון על מדרגות הרבנות, למילותיו של אמנון דנקנר, רקדו רקדניות הבלט (לרבות רקדנים) על מדרגות האופרה והתזמורת נגנה להנאת עוברי האורח ששכחו לרגע את סבלותיהם.
אני אישית סובל פחות. כאדם חסר עיסוק של ממש איני משתמש בדרך כלל בתחבורה הציבורית בשעות העומס הסרדיניות, נהנה (במסגרת מגבלות גילי ורגלי) לילך ברגל, ואינני ממהר לשום מקום.
גורם נוסף הפועל לטובתי הוא קו המטרו מספר 1הפועל בתחנה ליד ביתי. זה הקו היחיד שמשום מה פועל כל העת ברציפות, בלי עיין רעה, וכיוון שהוא חוצה את פריס לאורכה, מוינסן במזרח ועד לה דפנס במערב, הוא מקרב אותי למחוזות חפצי גם אם אינו מגיע ממש אליהם.
ומה מתאים למצב יותר מלבקר בתערוכה של Banksy המתקיימת ב Espace Lafayette Drouot במרכז העיר, שהמוטיב המרכזי בה וביצירתו בכלל הוא זכויות האדם?
כמובן שלא אחזור כאן על כל המופיע בגוגל לגבי צייר הגרפיטי המסתורי, שלמרות ציוריו הפומביים מצליח לשמור על זהותו כנגד כל הסיכויים, בתקופה בה הפרטיות נותצה לפירורים.
התערוכה מדהימה גם בשל יכולתו להציב את יצירותיו על כל קיר ובכל מקום בעולם בלי להתגלות, גם בשל היכולת האמנותית הנהדרת ולא פחות בגלל המסרים שהוא מעביר כנגד דיכוי (חיילים ושוטרים נוטלים חלק נכבד בציורים), כנגד צריכה מוגזמת בעולם של רעבים, כנגד יוהרה ורדיפה אחרי מותרות שוא. בין אלה הוא משלב משפטים כתובים המביעים את דעותיו, לעיתים בהחלטיות ולעיתים בהומור.
למרות שמרבית יצירתו באנגליה, הוא פועל גם בפריס, בניו יורק ובמקומות אחרים בעולם. בשנת 2017 ביקר גם באזורנו. בתערוכה מרתף גדול המוקדש לגדר ההפרדה שהוקמה ולמלון בבית לחם שהוקם בצמוד אליה: Walled Off Bethlehem Hotel , על משקל מלון היוקרה Waldorf Hotel. במלון עומד לרשותנו חדר לדוגמה מרוהט בפשטות אך בנוחות, תמונות על הקיר וגרפיטי כנגד דיכוי מכל סוג סביב סביב. מובטח גם נוף אל הגדר.
על קירות התערוכה מופיעות גם אימרותיו של בנקסי, משכימי קום הם הסיבה למלחמות, מוות ורעב, איני מבין מדוע אנשים חושפים פרטים בפומבי שהרי חשאיות היא כוח על, קל יותר לקבל סליחה בדיעבד מלקבל רשות מראש, ואולי משהו שיסייע לכפרים הערביים שאינם מקבלים היתרי בנייה: אין צורך בהיתרי בנייה כדי לבנות מגדלים בשמיים.