לילה

הלילה הוא נושא רחב יריעה מכל ההיבטים, ואין כמובן כל יומרה להקיף אותו במייל. מתוך מבחר אינסופי של יצירות בפרוזה, בשירה ובפזמונים צפו-עלו  אחדות והרי הן לפניכם.

Verlaine‏   כותב על Un   soir   d'Octobre‏     ערב באוקטובר.  סתיו. השמש שוקעת. אני מאושר. יש דם על הרקבובית,

שריפה ברום השמיים, המוות שורר בטבע, המיים עומדים והאדם קודח. זו השעה וזו העונה של המשורר חסר האשליות.

חולדות התאווה ממשיכות לכרסם. איזה מראה יפה! איזה חג!

הדקדקנים, הסכלים והמשוגעים מעריצים את האביב ואת השחר, את הבתולות המוורידות יותר משמלותיהן, אך אני

אוהב את הסתיו הנוקשה והחמור, המאהב האכזר, ומעדיף אותו ואת הלילה על פני המלאך התמימים של השחר ושל

האביב.

Rimbaud‏ כותב על Oraison  du   soir‏     תפילת ערבית. זו איננה תפילה בכנסייה. זו התרסה.  אני בבית המרזח.

מולי יושב אדם שפניו פני מלאך אך ידיו ידי ספר ובאגרופו הוא מחזיק ספל בירה גדול, מעלה קצף רב.

כרסו בולטת, צווארונו מקומט, רווח בין שיניו ופניו נפוחים כמפרש דמיוני. ואני, אלפי חלומותי מטביעים בי כוויות

מתוקות כמו לשלשת יונים חמה.  לרגעים נוטף לבי העצב טיפות זהב קודרות. לאחר כוסות רבות אני טווה

מחדש את  חלומותי כמו אדון הארזים והאזוב, ואני משתין לעבר השמיים החומים, גבוה ורחוק.

 

Dylan Thomas פותח את Under Milk Wood , יצירתו הגדולה ומושא ההערצה של כל חובב שירה, בתיאור ליל אביב

נעדר ירח בעיירה, לילה שחור-תנכי חסר כוכבים. הרחובות המרוצפים שקטים והיער של הנאהבים והשפנים

גולש-מדדה לעבר הים האיטי, השחור, ובו סירות הדייגים. הבתים עיוורים כחפרפרות, החנויות מתאבלות, בית

העירייה בבגדי אבל ותושבי העיירה ישנים.

ישנים התינוקות, החוואים, הדייגים, הסוחרים, הקשישים, הסנדלר, המורה, הדוור, הפונדקאי, הקבלן, הזונה, השיכור,

התופרת, הכומר, השוטר, שולות הצדפות ועקרות הבית. נערות צעירות שוכבות על המצעים, גולשות בחלומן עם

טבעות ונדוניה לעבר החתונה. הנערים חולמים על תעלולים, או על חוות סוסים או על ים הפירטים. הסוסים

ישנים בשדות, הפרות ברפת, הכלבים בחצרות והחתולים בפינות או על הגג.

אפשר לשמוע את הטל נופל ואת העיר הדוממת נושמת.

Scott Fitzgerald אומר: מה אם הלילה הזה מנבא את הלילה שלאחר המוות. מה אם כל מה שיבוא הוא רעדה על

סף תהום, וכל מה ששפל ומרושע בתוכנו יאיץ בנו לעשות צעד נוסף. מה אם לפנינו רק השפלות והרשעות , אין

בחירה אין דרך, אין תקווה, רק החזרה האינסופית של הבזוי והטרגי.

Jackson Browne שר  Tender is the night  עדין הוא הלילה, כשם ספרו של Scott Fitzgerald . בין חשיכת הרחוב

והבתים המוארים, בין דממת לבי ושאגת הלילה הקרב מישהו קורא ומחפש בלילה. עדין הוא הלילה כשאתה אוחז

בתינוק בתנועות עדינות. בחוץ אנשים חיים כפי שאנו חיינו פעם. עדין הוא הלילה בברכת אורות הניאון. שכחי

מי הצודק. הלילה הוא עולם אחר, היי עדינה, עדין הוא הלילה. ביום האור קשה והשמש זועמת, אך הלילה

הוא עדין. אוחזים זה את זו בתנועות עדינות. הכל עדין. עדין הוא הלילה.

 

Charles  Trenet‏   שר   Les  chansons  de  la  nuit‏  מזמורי הלילה.  שירי הלילה שונים משירי היום המושרים

תחת השמש הזורחת. ביום חיים, אך בלילה אוהבים. בלילה אוהבים להקשיב. שירי הלילה  מחבקים את הלבבות

ההולמים, המצטערים על האושר שחלף.  כל עוד אחיה אנצור בנשמתי את הזיכרון המתוק של שירי הלילה.

 

Fabian  Marsaud‏  , המכונה Le  Grand  Corps  Malade‏  (הגוף הגדול החולה)  שר La  nuit‏. זה מתחיל ברגע צף,

השמש נסוגה, השעות האחרונות של היום נבלעות באופק. הלילה ניצח והוא שולט.

אני אוהב את רגע השינוי הזה. הלילות הם שלי. זו מלכותי. אספר לך על לילות פריס,  האורות והקולות, אך אני

מעדיף את השקט. אספר לך על מועדוני הלילה, אך אני מעדיף  את הרחובות השלווים, כשהעיר שוב נושמת.

הלילה הוא דבר והיפוכו. הוא מעורר השראה,  מרגיע, אך במעילו השחור משכין פחד.

אסור לקבל החלטות בלילה, אין לדעת מה ערכן, אך בד בבד הלילה מביא לצלילות ולהכרת האמת.

החששות חוגגים בלילה. כל עובר אורח נראה כאויב והמבטים חשדניים, מאיימים או מבוהלים.

אם אין לך מכונית, פיספסת את המטרו האחרון ואין מונית בסביבה, תראה שהלבנה  אינה תמיד ידידותית. חיות

הלילה מגוונות. יש היוצאים לעבודה, יש המחפשים זונות או כוס בירה. גם השוטרים נוכחים בלילה. נכונים להכות

מי שיענה להם בקול רם מידי.  בלילה אתה בוחן האם היום שקדם לו היה טוב או רע, ומתנחם שבכל מקרה מחר

יהיה שוב יום. זהו שיר הלל ללילה הרך של הקיץ או  הלילה הארוך של החורף, הלילה השקט או הלילה הסוער,

לילה לבן או לילה שחור בו גם הלבנה מסתתרת.  זה הלילה שמעניק למשורר שעות שקטות לכתיבתו.

Felix Leclerc‏   שר  Chanson  de  nuit‏   . מדרכה בלילה, ילד בגשם, גברים קודרים, בתים משועממים, ציפור אפורה

בוכה בקן. את כל אלה אני רואה. בעבר היו כאן מנגינות, הפרחים פרחו, הרחובות היו יפים. עכשיו זה נגמר. גם

הפעמונים עזבו עם אהובתי. על המדרכה בלילה אני צועק, הולך בעקבות הגשם, בעקבות הציפור האפורה. אולי

היום, הרחק מכאן, אמצא את אהובתי.

‏ Alain  Bashung מודה; La  nuit  je  mens ‏  , בלילה אני מרמה. ממציא סיפורים. ‏קופץ באנג'י בהרים, גונב כדי חרס,

מחזר אחרי צלופחים, זיינתי, התפגרתי ואת עוד טרם נולדת.  הייתי  באתר מרחצאות עם רעמת סוס, צללתי במים,

אני עולה על רכבות למחוזות רחוקים. במגפי יש הררי שאלות-היכן הוא הד קולך? בלילה אני מרמה.  יום אחד ,

בקרקס, יבוא אחר בלבוש צבעוני ויפריח לך זיקוקים ואני אמשיך לרמות בלילה.

Leonard  Cohen  כותב על  Summer  night . הירח היה תלוי מעל, רטוב, כמו עין  שהוצאה למחצה מארובתה. הוא האיר

עלינו, גורם לנו לראות יותר מידי. השדה ללא עצים והשמיים המשתרעים פצועים, ואנו והאש המעשנת שלנו היינו

חסרי ערך בתוך נצחיותם. ידענו שאנחנו פולשים שאין מרגישים בהם. בין בוסתנים של עשבים שחורים נאנח הנהר

הכסוף. צפרדעי-שור ,מתוך קיניהן הלחים, קרקרו אזהרות אחת לרעותה, וציפורים אקראיות עפו ללא קול אל הירח.

רצנו עירומים לתוך הנהר אך בשרנו העליב את המים הכבדים, האיטיים. ניסינו לשבת עירומים על האבנים, אך הן היו

קרות ובמהרה התלבשנו. אחד השמיע מנגינה ,אך היא אבדה ברובה בעשב, שם התחבקנו במגושמות. הנערה בזרועותי

השתחררה וזעקה לעזרה אני בודדה! ואז כל המסתור נעלם וזה היה טפשי להיות עירום מול השדה והשמיים.

ברחנו לכביש המהיר במכוניות משוריינות , בחזרה לבתינו ממוזגי האוויר.

Ella Fitzgerald מתלוננת :   It's too  darn  hot   חם מידי לעזאזל , ולכן לא תוכל לאכול  עם התינוק שלה (במובן האהוב שלה)

הלילה ולא תשתה איתו הלילה, למרות שהייתה רוצה לאכול ולשתות איתו הלילה, אך אינה ערוכה לכך הלילה כי חם מידי

הלילה. חם מידי לעזאזל. היא הייתה רוצה להתרפק עליו הלילה, למלמל לו דברי חיבה הלילה אך לא תעשה זאת הלילה כי

חם מידי לעזאזל.

והיא ממשיכה; לפי דו"ח קינסי כל גבר ממוצע מעדיף לחזר  אחר יונתו-אהובתו כאשר הטמפרטורה נמוכה, אך כאשר

התרמומטר עולה ומזג האוויר חם בטירוף הרומנטיקה נעלמת, כי חם מידי הלילה לעזאזל, חם מידי.

איתנו גם Elvis Presley המתפלל One night with you, לילה אחד איתך. זה כל שאני מתפלל אליו. מה שיכולנו לעשות יחד

היה מגשים את חלומותי. קראי בשמי ואהיה לצדך מיד. אני חפץ בזרועותייך המתוקות, ואהבתי חזקה מכדי להסתירה.

תמיד חייתי חיים שקטים, לא עשיתי רע ועכשיו אני יודע שחיי בלעדייך בודדים מידי זמן רב מידי. לילה אחד איתך. זה כל

שאני מתפלל אליו.

וכמובן לא נשכח , גם אם לא נפרט, את  Tonight  Tonight הזכור לטוב מסיפור הפרברים, ההכנה לקרב בין ה  Jets

לבין ה  Sharks, האיומים ההדדיים והציפייה למפגש האסור.

אצלנו נזכור בפסח את רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מספרים ביציאת מצריים

כל אותו הלילה, ואנחנו נשיר ויהי בחצי הלילה על הניסים שחולל לנו הקב"ה ישתבח שמו בחצי הלילה, כי קרב יום

אשר הוא לא יום ולא לילה.

שאול טשרניחובסקי כתב בתקופת חומה ומגדל את השיר במשמר. גם הלילה הזה נוותר על שינה, נאחז בכל הבא ליד

ונתגבר לא לשמוע את הדופק החם צמא הביזה והדם. לזכר הורינו שקידשו את השם, בשל העצים ששתלנו והחיטה הבשלה

לקציר והפרות ברפת, גם הלילה הזה נוותר על שינה. נהיה במשמר עבור נשותינו ותינוקותינו ונגן על כל אלה בכל הבא ליד.

גם הלילה הזה נוותר על שינה.

גם נתן אלתרמן כתב את שיר העמק על ההתיישבות,  זו שבעמק יזרעאל. באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל. לילה חיוור משתרע

על שדות עמק יזרעאל.  שלווה פסטורלית, העמק נם, טל מלמעלה ולבנה מעל. אך השקט נקרע; קול זעקה עולה גבוה. מישהו

ירה ומישהו נפל. מי ירה ומי נפל? אין תשובה. השלווה חוזרת.

נתן אלתרמן כתב גם את הבלדה היפה והאפילה לילה לילה, המושרת (בנפרד) על ידי אסתר עופרים, אריק איינשטיין,

יהורם גאון ואפילו הארי בלפונטה (בעברית!).  בלילה הרוח נושבת, הצמרת הומה, כוכב מזמר. נומי, כבי את הנר,

עצמי את עינייך. שלושה פרשים יצאו בדרך אלייך. הם לא יגיעו. אחד היה טרף, שני מת בחרב, והשלישי לא זכר את

שמך. הרוח גוברת, הצמרת הומה, ורק את  ממשיכה לחכות והדרך ריקה.

מרים ילן שטקליס כתבה והחלונות הגבוהים שרו על הבובה זהבה. נורית בחדר החשוך, עם הבובה זהבה, הדובון,

הכדור והארנבת. כולם רוצים לישון אך נורית קמה ומבקשת מאבא ; בוא מהר גרש החושך, הוא מפריע, ילד רע.

הבובה והדובון צוחקים ומסבירים שהחושך הוא בעצם ילד טוב. לא ברור אם נורית השתכנעה ונרדמה.

מתי כספי שר ברית עולם. הם נתנו יד ונשבעו שיהיו יחד לעד, אך הוא פוחד וגופו רועד הלילה. הוא אוהב אותה ומתעצב

איתה, ומתלהב איתה, מקווה ומתלהב. הוא מקווה שיכירו יותר, יוותרו יותר, ויתנו זה לזו יותר. הבוקר עומד להגיע,

הוא שיכור ורוצה לשמור אותה עד מותו.

שלום חנוך כתב את השיר לילה. הירח מעל צמרות העצים, הירח מעל ועל הספסל טל. הלילה מעוור ומספר מעשיות

בשלל גחליליות. בחלונות כבו האורות והתינוקות מייללים. הרוח שורקת והירח מופיע. אתה קירח אומר לו הלילה וצוחק.

הגששים שרים את שירו של עמוס קינן לילה בתל אביב, ומביאים אותנו לאווירה אחרת לגמרי מכל השאר.

סיגריות, וויסקי, סנדוויצ'ים וחתיכות, בנות ארבעים ושש עשרה וגם פחות ואור כזה אדום נופל מלמעלה, אח, איזה

לילה. אווירה של עבירה, הכל כבר קרה, הכל עניין של מוד, אחות כזאת קטנה ועוד לא די לה, שלוש לוליטות ורווק זקן,

איזה פלא שישנם לילות כאלה. איזה פלא.

 

גם הקופסה האמוצה תורמת את חלקה לשירי הלילה בשני שיירים.

במטרו. בלילה

במטרו. בלילה.

אין צפיפות

ברציפים.

קבצן ישן על

סמרטוטיו.

 

במטרו. בלילה

גלגלי הקרונות

מהדהדים

בין הקירות,

עוברים, חוזרים.

 

במטרו. בלילה.

כל הספסלים

פנויים.

מכונת חטיפים

שותקת.

 

במטרו. בלילה.

הכרזות מבקשות

שנאכל ונשתה

ונטייל בעולם

שבחוץ.

 

במטרו. בלילה.

חושבים על

הבוקר.

ומה נעשה

אם יגיע.

 

לבד בלילה

אני רואה את עצמי

כמו שאהיה פעם

הסיפור שלי לא מקורי

כמו שהיה נדמה לי

אין לי יותר למה לחכות

אני יושבת בכורסה

שיער דליל ושמנוני

נופל על פנים מצומקים

העור מקומט וגדול בכמה

מידות על הגוף שהוא עוטף

הפרצוף שלי הוא טיוטה

מחוקה של זה מפעם

דרך העור השקוף נראים

כל הוורידים הכחולים

הבטן קעורה והטבור

בולט כמו אגוז לוז

שדיים שהאוויר יצא מהם

שטוחים על חזה עקר

מתי נהייתי שלד

מתי הפכתי לדחליל

בכיור זרוקים שרידי

ארוחת הערב שלא

נאכלה ועל השולחן

אלה של ארוחת הבוקר

שלא נגעו בה

אני שותקת בין נשימות

כבדות ושרקניות

לפני מקלט טלוויזיה

התמונות מרצדות

מחוץ לפוקוס גם

אני מחוץ לפוקוס

לא זוכרת אם

צחצחתי שיניים היום

אני נרדמת בעיניים

פקוחות וצורבות

החיים שלי לא יהיו

כבר מקוריים

כמו שחשבתי פעם.