הרכבות המהירות שינו את פני התחבורה באירופה. תחנות הרכבת נמצאות בדרך כלל במרכזי הערים ואין צורך בנסיעה ארוכה אליהן כמו זו הנדרשת לשדה התעופה, הכרטיסים נרכשים באינטרנט או במכונה גם סמוך לשעת הנסיעה. הבירוקרטיה של אשנבי הצ'ק אין אינה קיימת, אין סידורי ביטחון מעייפים, אין ביקורת דרכונים מטמטמת, אין מגבלה על מספר ועל משקל המזוודות, ובמהירות של 250 קמ"ש מגיעים ליעד במהירות ובנוחות.
לאור כל אלה ביטלו חברות התעופה קווים רבים בתוך מדינות וביניהן. בשנת 2021 עבר בצרפת חוק האקלים ובמסגרתו נקבע כי ליעדים שזמן הנסיעה אליהם ברכבת אינו עולה על שעתיים וחצי, לא יהיו קווי טיסה. חלק מחברות התעופה אמנם עתרו לנציבות האיחוד בטענה שההחלטה אינה חוקית, אך עתה הוציאה ממשלת צרפת צו לאכיפת החוק. הדבר משפיע בעיקר על טיסות מפריס לערים כבורדו, ליון, נאנט . החוק מחייב את חברות הרכבות לשירות הכולל לוחות זמנים סבירים, תדירות, קישור לנסיעות המשך, אפשרות חזרה באותו יום ועוד.
גם אני מעדיף נסיעה ברכבת על טיסה, מכל הסיבות שפורטו לעיל, אך בנוסף אני אוהב לטייל להנאתי בתוך תחנות הרכבת באירופה. הן שוכנות בדרך כלל במבנים רבי הוד של פעם. אני מתבונן בנוסעים הבאים והיוצאים ללא מגבלות וגדרות שדה התעופה, עוקב איתם על לוחות הזמנים בשלטים הגדולים, מנסה לנחש לאן יסעו ולאיזו מטרה והאם הם מקומיים או זרים, שומע את הגונג של הכורזת. החנויות בתחנה מחזיקות בעיקר פריטים פרקטיים לנוסע, פרטי ביגוד נוחים, ספרים ועיתונים וכמובן אוכל.
התחנה ליד ביתי היא Gare de Lyon (התמונה בראש הפוסט) הזכורה לטוב גם בגלל מסעדת Le Train Bleu, ובה בנוסף לכל אלה מתקיימות לעיתים מזומנות ברחבה החיצונית הגדלות של ציורים או צילומים מתוך תערוכות המתקיימות בעיר. הפעם אלה צילומים מוגדלים של פסטיבל ציורי דוקו. שווה להקדיש להם זמן, וכך עשיתי.
מהתחנה אני עושה דרכי (הארוכה) , דרך rue Saint Antoine, rue de Rivoli אל Tour Saint-Jacques. אני זוכר אותו במצב הרעוע עד לפני שנים מספר, עברנו יחד את שנות השיפוצים הרבות, ועתה המגדל המשופץ רם ונישא ומרשים ביותר. ניתן אף לעלות במדרגות (רבות מדי עבורי) עד לשיאו, משם על פי השמועה נשקף נוף מקסים.
האתר שימש ככנסיה כבר במאה ה 12 וכן כבית קברות למכובדים בקהילה. בזמן המהפכה נהרסה הכנסיה ובמקומה הוקם שוק, אך המגדל, אז המבנה הגבוה ביותר בגדה הימנית של הסיין, נותר על כנו. במחצית המאה ה 19 רכשה אותו עיריית פריס, ועתה הוא ניצב על רחוב ריבולי בתוך גן ירוק ויפה. אחת משכיות החמדה של העיר.
ההליכה חייבה מנוחת אחה"צ. בערב יצאתי למסעדה רוסית החביבה עלי מימים ימימה. האוכל והיין בינוניים, הוודקה מעולה, ובני המשפחה בעלי המקום מיטיבים לנגן ולשיר משירי אמא רוסיה וכן מנגינות צועניות והונגריות. הערב עבר בנעימים ונותרתי בסיומו בערפל אלכוהולי קל.
