רבים בישראל מכירים את שירו של Jacques Brel על העלם המביא לאהובתו סוכריות כדי לשבות את לבה. התרגום העברי הפך את הבונבונים, שלא בטובתו של ברל ולא בטובתנו, לבוטנים. מתאים יותר למגרשי הכדורגל מלפגישה רומנטית. המחזר הצעיר יקח אותה לצפות ברכבות והוא יהיה גאה אם תחזיק בזרועו, גם אם יצחקו מאחרי גבו. דא עקא שלא הבונבונים, לא ההצעות לסרט וגם לא ארוחת צ'יפס עוזרות לביש הגדא. גם כשהוא משמיץ את חברתם אדומת השיער (והן הרי אוהבות השמצות המופנות לאחרות) העלמה אינה נענית. ופתאום בכיכר מופיע מולם החבר ליאון, אותו המחוזרת מעדיפה כמובן, וידידנו שבע האכזבות יסתלק וזנבו בין רגליו וינסה להסתפק בג'ינג'ית אותה השמיץ. סביר שהתוצאה תהיה דומה.
הבחורה אמנם זילזלה בו, אך ככלב השב אל קיאו הוא ישוב ויתחנן גם מחר, כפי שעשה גם אתמול, למרות שהוא מושא הלגלוג שלה ושל כמותה.
גם גורלו של Georges Brassens לא שפר עליו בחיזורו אחר Marinette. הוא רץ אחריה ושר לה את שירו, אך היא התעלמה והלכה לאופרה.(לא איתו). הוא נשאר עם שירו ועם פרצוף תחת. שוב רץ אחריה והפעם עם סיר חרדל אך הבוגדת לא חיכתה וסיימה את הארוחה לפני בואו. עם הסיר הקטן בידו הוא עדיין פרצוף תחת. במר ליבו הוא החליט להשקיע, והביא לה זוג אופניים, אך היא בינתיים כבר קנתה מכונית. שוב נותר עם אותו פרצוף יחד עם האופניים הקטנים. לא ויתר, רץ לפגישה, ומצא אותה מתנשקת עם טיפוס מפוקפק. שוב הוא מרגיש כפרצוף תחת עם הפרחים שנותרו בידו. ואז במר ליבו הוא מחליט לשרוף אותה, אך הבוגדת שוב סידרה אותו ונפטרה טרם שהספיק לבצע את זממו. עכשיו הוא פרצוף תחת עם אקדח. הוא בא ללוויה אך שוב לא ניתן לו סיפוק. היא התעוררה. שוב נותר עם פרצוף תחת.
מעניין שבסיום כל בית בשיר הוא קורא בצערו לאמו. אכן גבר בגברים.
גם מצבו של Alain Delon לא משהו מול Dalida. הערב הוא לוחש לה שהיא נראית יפה כמו בפעם הראשונה שנפגשו, אך היא מיד נוזפת בו, נכנסת לדבריו; מילים, מילים היא אומרת. והוא בשלו: את היא סיפור האהבה היפה מכל אלה שקראתי. תמיד מילים, היא אומרת. והוא: את האתמול והמחר, האמת היחידה שלי. והיא קוטעת אותו: נגמר זמן החלומות, הזכרונות נשכחים. הגבר האוהב ממשיך: את כמו הרוח המנגנת בכינורות, המביאה למרחקים את ניחוח השושנה. היא דוחה אותו בלגלוג: בונבונים ושוקולד תביא לאחרות שאוהבות את הרוח וניחוח השושן. מילים מתוקות עוצרות בשפתי ולא חודרות ללבי. שמעי אותי, מתחנן אלן השבור והיא: מילים, מילים שאתה זורה לרוח. את יפה כל כך, יפה כל כך. והיא ממשיכה: Paroles Paroles Paroles.
על כגון אלה נאמר: Chienne Castratrice.
ומי לנו כאבי ביטר בשירו גבר נבגד. הוא נתן לה בלב אוהב כל מה שרצתה. אפילו בנה לה בית. היא היתה עבורו מלכה. אך מסתבר שהיתה זו כלבה כפוית טובה, שהעמידה פנים כאשה טובה, ובמקביל בילתה עם גבר זר. היא שרפה את לבו ונשמתו, השפילה אותו ורמסה את כבודו, ואחרי כל אלה הרהיבה עוז לחזור למיטתו. אוי ואבוי.
ואם זמרים דגולים אלה נכוו באש נשים רעות, מה נאמר אנו, חגבי הארץ?
תגובה ראשונה שקיבלתי לפוסט מהקוראת טלי:
הכל התחיל עוד בפרח שדני נתן לנורית;
"פרח נתתי לנורית פרח קטן וכחול
תפוח נתתי לנורית נתתי הכל
נורית אכלה התפוח הפרח נשאר בחצר
הלכה לשחק עם ילד, עם ילד אחר."