במייל קודם ראינו את הזאבים פולשים לפריס ואת השטן מבקר בעולמנו ומרוצה ממעשי ידינו. מסתבר שהשטן מבקר אצלנו לעיתים מזומנות, נפגש עם בני אדם ומכוון אותם לפעול בדרכים הרצויות לו. כולנו מכירים את סיפורי התנ"ך עוד מימי אדם וחווה, פרשת בלעם, איוב ועוד. גם את פאוסט של גיתה, את ד"ר פאוסטוס של תומס מאן ואת השטן ומרגריטה של בולגקוב ואת השטן ודניאל ובסטר של וינסנט בנט, רובנו מכירים (האמנם?), אך עוד רבים וטובים אחרים פגשו בו וכיוונו לדעתו ולרצונו.
למעשה השטן אינו מכריח אותנו למעשים רעים. הוא חושף את מה שממילא חבוי בנו ומוציא זאת לאור. השלכה מכל מה שיופיע בהמשך אלינו ואל חיינו, היא באחריות הקורא בלבד. כרגיל.מי מכם שיתמה וישאל היכן האלוהים בכל אלה? שיקרא עד הסוף. עונש.
הסופר Jules Verne התפרסם בכתיבתו לבני הנעורים, אך זו הייתה רק אחת מיכולותיו. ספריו אינם רק סיפורי הרפתקאות, אלא שירי הלל לרוחו של האדם ולשאיפתו לרתום את המדע לכיבוש הטבע. כאחד הראשונים בין כותבי מדע בדיוני הוא חזה את הספינות הכבדות מהאוויר (האלבטרוס), את הצוללת (נאוטילוס), חלליות, טלוויזיה, מיזוג אוויר ועוד ועוד. הוא כתב רבות גם למבוגרים. ספריו אלה מלמדים אותנו גם על אופיים ותכונותיהם, לחיוב ולשלילה, של בני האדם ובהם ביקורת רבה על החברה. בספרו "הפנטזיה של ד"ר אוקס" – Une fantaisie du Docteur OX, הוא מתאר עיירה שלווה המשנה את פניה לפתע; מה שהיה שליו הופך לתזזיתי, מה שהיה שקט הופך לקולני, אנשים פשוט מאבדים את זה, ולבסוף מכריזים מלחמה על העיירה הסמוכה, ללא סיבה של ממש. רק לאחר שהשטן, בדמותו של דוקטור אוקס, נעלם עם שולייתו, חוזרים החיים למסלולם. הספר הוא אלגוריה המבקרת בחדות ובהומור רב את אופיו של האדם ויחסיו עם סביבתו.
רעיון דומה מעלה Mark Twain בספרו "הזר המסתורי" – The Mysterious Stranger. גם מארק טווין התפרסם, כמו ז'ול וורן, בעיקר בזכות ספריו לצעירים, אך גם בהם ובוודאי בשאר כתביו, אנו מוצאים ביקורת חברתית בצד הומור. גם כאן מגיע השטן לכפר קטן (הפעם באוסטריה של המאה השש עשרה). בני הכפר מאמינים באמונות תפלות על כל סוגיהן, והשטן בדמות עלם חן ידידותי אינו מסתיר את זהותו ומנצל את חולשותיהם . כל המעשים הנוראים שהוא מעולל והבוז הגלוי שהוא רוחש לאנושות אינם מונעים מבני הכפר להתחבר אליו, ובשעת הצורך ליהנות מיכולותיו. כאשר הוא נשאל לפשר האכזריות המתגלה בבני האדם הוא משיב שמעשי המין האנושי חסרי משמעות הם מודעים, בניגוד לחיות, למעשיהם הרעים.
תיאורו את בני האדם הולם גם סיטואציות נוכחיות. לדבריו גזע האדם מורכב מכבשים הנשלטים על ידי מיעוט קולני וחוששים מפניו. מלחמות אינן צודקות, אך המנהיגים ישכנעו את ההמון שהמלחמה צודקת כדי שיוכלו להמשיך בה. ומארק טווין אומר: כל הדתות משמיצות את השטן, אבל איננו שומעים את גרסתו שלו.
השטן אוהב כפרים קטנים. שם כנראה הוא מרגיש שיוכל לנצל יפה את כוחו. גם Paulo Coelho, הסופר הברזילאי הנודע, שספריו נעים בין ספרות יפה לבין מדריכי התנהלות ושיפור עצמי, מתאר ביקור כזה בספרו השטן והעלמה פרים – O Demonio e a Stra. Prym. תושבי הכפר פחדנים, בוגדנים, חמדנים ואינם נותנים אמון זה בזה. נערה שסורה רע פוגשת בשטן המציע לה לבנת זהב אם תשכנע את אנשי הכפר להוציא להורג, על פי בחירתם וללא סיבה, אחד מהם. בתמורה יקבלו אוצר זהב. הצעירה נענית לאתגר ואכן משכנעת את התושבים לעשות כן. רק ברגע האחרון לפני ההוצאה לפועל היא מתחרטת, משנה את עמדתה ומצליחה למנוע את המעשה. מי ניצח? המלאכים או השטן?
הסופר הרוסי P. D. Ouspensky, מתלמידי גורדייף והוגה דעות בזכות עצמו, כתב את Talks with the Devil – שיחות עם השטן. במסגרת סיפור על המצאת אקדח משוכלל המאפשר רציחות ומלחמות בהיקף שלא נודע קודם לכן, חושף השטן את האני מאמין שלו. הוא אוהב בני אדם ולדעתו מלחמות הן הביטוי הנעלה של התרבות והקידמה. יש לתת את המשקל הראוי לחשיבות המלחמה ולתרומתה למוסריות של האדם ולהתפתחותו. חלומות על השלום הם מופרכים, מביאים להידרדרות מורלית ולהתנוונות. בסיפור אחר שתחילתו באדם וחווה ועובר לצאצאיהם, פוגש השטן במטייל בהודו החווה חוויות מוזרות. לדברי השטן הוא ושכמותו חיים למען בני האדם. הם אינם יוצרים רוע אלא מוצאים אותו בתוך בני האדם. על פי השטן מי שרוצה להיטיב עם בני האדם צריך להמנע מן האמת, להפיץ כזבים ואף לנסות ולשכנע שהרוע הכרחי לאנושות.
סופר ומחזאי רוסי נודע נוסף, Leonid Andreev, מספר בין אפלה להומור, בספרו Satan's Diary, על השטן המשועמם בעיסוקיו הרגילים, ולכן "מאניש" את עצמו ומבקר בעולמנו בדמות מיליונר אמריקאי, במטרה לפתות אנשים תמימים ולרתום אותם למזימותיו. בדמותו זו הוא מאבד את דרכו ומגיע לבית בו גר אדם מסתורי ובתו היפה בה השטן מתאהב. מסתבר שעם הפיכתו לבן אדם השטן נעשה חסר אונים מול הרוע, השקר, השחיתות והצביעות של בני האדם. הוא כורע ברך לפני זונה ונשדד על ידי רמאי. כשהוא מכריז שהוא אכן השטן פוצחים כולם בצחוק: הרי זה תרנגול מרוט. והוא מקבל הסבר: באת אלינו באיחור. אנו מסתדרים בכוחות עצמנו.
וסיפור נוסף אקטואלי שתורגם מספרדית: עומד חמור קשור לעץ, עובר השטן ומשחרר אותו. החמור נכנס לגן הירק של השענים והחל לאכול הכל. אשת האיכר ראתה אותו, נטלה את הרובה וירתה בו. בעל החמור יצא וראה את חמורו המת, הרים רובהו וירה באשת האיכר. עם שובו, מצא האיכר את אשתן המתה והרג את בעל החמור. ילדיו של בעל החמור שראו את אביהם מת, שרפו את החווה של האיכר, והאיכר, כנקמה, הרגש גם אותם.
שאלו את השטן- "מה עשית?"
והוא ענה- "כלום, רק שחררתי את החמור."
אז כן, אם רוצים להרוס מדינה, כנראה צריך לשחרר את החמורים…
אלה כולם הם טיפה בים. לא פורטו כאן חז"ל והסיטרא אחרא, מבחר הסיפורים העבריים מן העיירות ובהם סיפורי שטן, שדים ורוחות רעות מימי הביניים ואילך, מבחר הסיפורים הגרמנים באותם עניינים, וסופרים רבים כבשביס זינגר, ז'אק קזוט , ואפילו ג'רמי לוון שטיפל בשטן כפסיכיאטר. הקורא מוזמן להוסיף עליהם כהנה וכהנה. אני עייפתי, אבל לא אוכל לסיים בלי משהו גם על הצד השני, כפי שהבטחתי למעלה.
זוכה האוסקר Randy Newman שר את God's song. אצלו אלוהים המאפשר את כל הרוע והאומללות בעולם אינו הטוב והמיטיב לעומת השטן הרע. שת בנו של אדם שואל את אלוהים מדוע נגזר על בני תמותה מותם. האל עונה : לאדם אין כל משמעות עבורי. הוא פחות מפרח הקקטוס או מעץ. הוא מתרוצץ במדבר כי הוא מקווה למצוא אותי שם, הטפש. לכן אוהב אני את בני האדם.
בני כל הדתות, באמצעות כוהניהם הגדולים פונים אלי ואומרים כי מגיפה יש בעולם ואין אדם פטור ממנה. המקדשים שבנינו קרסו אל תוך הים. אם אינך דואג לנו, לפחות הנח לנו. ואלוהים, תמצית הרוע, משיב: אני שורף את עריכם. אתם עיוורים. אני ממית את ילדיכם ואתם מתברכים בי. זה טירוף לתלות בי את אמונתכם. ולכן אוהב אני את בני האדם.
אתם צריכים אותי ולכן אוהב אתכם. ואתה הקורא זכור; זה רק שיר (?).
ואני אוסיף שאלה לסיום: ומה אומר ניטשה?