פצעונים או נקודות חן?

ברשת ניתן למצוא הצעות רבות לשיפור היכולת המינית של הגבר, לרבות הארכה או עיבוי של אברו. והנה, לסמל הפאלי של פריס, LA TOUR EIFFEL, קרה הנס המיוחל, משאת נפשו של כל גבר, והוא קיבל תוספת של ששה מטרים לגובהו. זאת באמצעות התקנת אנטנת רדיו חדשה המעמידה אותו לגובה של 330 מטרים. המגדל של GUSTAVE EIFFEL, שהוקם בשנת 1889 לרגל התערוכה העולמית ובמלאת מאה שנה למהפכה הצרפתית,  נבחר מבין למעלה ממאה הצעות ומושך ששה מיליון מבקרים בשנה, וכן עשרים מיליון נוספים המטיילים סביבו. המבקרים מיטיבי הלכת יכולים לטפס 674 מדרגות עד לקומה השנייה, מתוך 1665 מדרגות המובילות לפסגה. בנוסף מהווה המגדל אבן שואבת למייצגי אמנות שונים שהבולטים בהם הם מופעי פירוטכניקה צבעוניים, ועוד לא הזכרנו את מסעדת היוקרה JULES VERNE השוכנת בו. לא נרחיב בכמות הפלדה, מספר החלקים, מספר העובדים שהועסקו בבנייה, נזכיר רק שצביעת המגדל נמשכת מדי שבע שנים על ידי עשרים וחמישה צבעים הצובעים בעבודת יד את 2.5 מליון המטרים המרובעים של המתכת באמצעות שישים טון של צבע.

לא כולם אהבו את הבחירה במגדל. עוד לפני סיום הבנייה היו רבים, בעיקר מחוגי האינטלקטואלים של התקופה שסברו כי "מגדל בבל" זה מכוער ומכער את העיר שמבניה היפים מייצגים אדריכלות קלאסית שונה לחלוטין מה"ג'ירפה המחוררת". שנתיים לפני סיום הבנייה חתמו 47 אמנים עצומה כנגד השלמתה, ואנשי רוח כאמיל זולא, אלכסנדר דיומא הבן וגי דה מופסן הביעו את שאט נפשם ממנו. זכורה האימרה של מופסן: אני מבקר את המגדל לעיתים תכופות כי זה המקום היחיד בפריס שממנו איני רואה אותו.

מגדל אייפל אינו המבנה היחיד שעורר התנגדות עזה עם בנייתו.

בניין ה OPERA GARNIER, מהמבנים היותר יפים בפריס, נבנה במשך שתים עשרה שנים (הבנייה התעכבה בשל מלחמת צרפת-גרמניה) ושימש על  כמשכן האופרה עד לשנת 1989, בה הושלמה בניית ה OPERA BASTILLE לרגל מאתיים שנה למהפכה. כיום משמש מבנה האופרה גרנייה בעיקר לאמנויות במה אחרות, בדרך כלל מחול, והפקות האופרה מתבצעות באופרה בסטיליה.

על בניין האופרה בבסטיליה, פרי רוחו של האדריכל הקנדי הלא מוכר עד אז בצרפת CARLOS OTT, החליט הנשיא MITTERRAND בשנת 1982 בשל הצורך שראה במבנה שיהיה מודרני, פופולרי וישלב טכנולוגיות חדשות. תחנת הרכבת בבסטיליה נהרסה לאחר 110 שנות תפעול, ובמלאות מאתיים שנה לעלייה על הבסטיליה נחנך משכנה החדש של האופרה בנוכחות נכבדה של אורחים מחו"ל ובהם נשיא ארה"ב, ראשי ממשלות בריטניה, קנדה והודו.

הכינויים להם זכה המבנה אינם מחמיאים; גרוטסקי, נורא, חונק את הסביבה ועוד וההתנגדות לו כמעט סיכלה את הקמתו. LE MONDE כינה את המבנה "הבסטיליה ללא שאר רוח", LE FIGARO "ניצחון הבנאליות" וה NOUVEL OBSERVATEUR "חיקוי להילטון". גם עתה, שלושים שנה ויותר מהקמתה לא זוכה האופרה בבסטיליה לחיבה יתירה הן מצד הפריסאים והן מצד התיירים. אני סבור כמוהם; המבנה חונק את סביבתו, עתיר זכוכית קודרת, סביבתו ומדרגותיו מלוכלכות תמיד, חלקים רבים מגודרים והוא אינו משתלב בשום תכונה של העיר הנחשבת ליפה בעולם.

מבנה אחר שנוי במחלוקת הוא CENTRE POMPIDOU, שהוזכר (לרבות המחלוקת על הקמתו) כבר במייל קודם. הנשיא פומפידו , חובב אמנות עכשווית ומודרנית,החליט על הקמתו והנשיא GISCARD d'ESTAING חנך אותו בשנת 1977, גם כאן בנוכחות נכבדים ובהם נסיכת מונקו, מלכת בלגיה ורבים אחרים. הצידוק להקמתו היה הצורך שראה פומפידו במרכז אמנויות בו ישכנו בצוותא מוזיאון,מיצגי אמנות חזותית,ספרייה, בתי קולנוע, פסטיבלים והכל לטובת הציבור כולו. האדריכלים PIANO ו ROGERS נבחרו מבין כמעט 700 הצעות, ויצרו מבנה כבד ועצום, בגובה 42 מטר, החולש על סביבתו והינו עתיר צנרת חיצונית שעורר, כמצופה, התנגדויות רבות. בין הכינויים שהמבנה זכה להם; "הבושה של צרפת", "הטעות של המאה", "נוטרדאם של הצנרת", "בית חרושת או מפעל זיקוק". למרות כל אלה התוכן במרכז מעולה מביא אליו כשלושה מיליון מבקרים בשנה הנהנים מהמגוון שהוא מציע ומסביבתו עתירת המסעדות וחנויות התיירים, באזור שלפני הקמתו היה שומם ומוזנח. לחובת המבנה יש לזקוף את התחזוקה  היקרה והוא נסגר מעת לעת לתקופות ארוכות לצורך שיפוצים.

נסיים הפעם ב PYRAMIDE du LOUVRE שנחנכה בשנת 1989. כמו מגדל אייפל זכתה גם היא לביקורת קשה עם הקמתה, אך כיום היא זוכה להערכה רחבה. הנשיא מיטראן בחר באדריכל MING PEI, שאת עבודתו בארה"ב הכיר והעריך,  ליצור כניסה חדשה ללובר. עם פרסום התכנית קמה מהומה רבתי. LE FIGARO : "זהו בית מתים", LE CANARD ENCHAINE: "טונטון (דמות קומיקס) יהיה הפרעה הראשון בהיסטוריה הצרפתית", וכך גם אחרים שכינו את המבנה העתיד לקום "דיסנילנד במרכז פריס" או "לונה פארק". גם כאן עצומות של אנשי רוח כנגד "השחתת מונומנט היסטורי", שנבנה בשנת 1200 ומשמש כמוזיאון מאז 1793. היו גם אחרים שראו בפירמידה את עבודת השטן, וספרו 666 לוחות זכוכית בפירמידה, כמספרו של השטן. היו שראו בה סמל של כת נוצרית כזו של הספר קוד דה ווינצי". . כאמור, כיום רבות התשבחות ל"מוזיאון היחיד בעולם שהכניסה אליו היא יצירת אמנות בפני עצמה".

ובכן, פצעונים או נקודות חן על פניה של פאריס?