בכל רגע נתון עולה בפריס מופע המחייה אחד מזמרי העבר. כך ראיתי מופעים של שירי ברסאנס, ברברה, פיאף, דלידה, מונטן ורבים אחרים. על חלק מהם כתבתי במיילים קודמים. יש שהיו מצוינים ולא ביישו את המקור, היו גם בינוניים והיו גרועים ממש.
הערב הופיע ARNAUD ASKOY בערב שירי ז'אק ברל הנקרא LA PROMESSE BREL, בליווי פסנתר (הפסנתרן המיר לעיתים לאקורדיון לפי העניין) וקונטרבס.
לפני שהפך להיות ברל (שנפטר ב 1978) היה ארנו מהנדס אווירונאוטיקה , קצין משטרה ובלש פרטי. הספק לא רע. ואז יום אחד נתן לו מאן דהוא אלבום של ברל, הכולל את "אל תעזביני", הוא הקשיב לו וחייו התהפכו. הוא החליט להיות ברל. גם לדמיונו הפיסי לברל היה חלק במהפך, והוא מספר שעוד בצעירותו, לפני כל זה, אנשים היו עוצרים אותו ומתפעלים מדמיונו לזמר.
הוא מנסה להיות קצת יותר דרמטי מברל, מגלגל את הריש קצת יותר, אולי מאנפף טיפה יותר אבל השיניים הבולטות אותן שיניים, הידיים הגדולות המשמשות אותו לא פחות מפיו הן ממש של ברל, כך גם תנועות הגוף, הבעות הפנים, הקול והאינטונציה. זה ממש ז'אק ברל שחזר אלינו ממושבו השמיימי.
אולם אלהמברה היה מלא מפה לפה. הקהל, חובבי ברל כולם, היה נרגש. מחיאות כפיים סוחפות, קריאות להדרן ואפילו בקשות חתימה מבן דמותו של הזמר שהלך לעולמו.
עבורי היה זה ערב שלישי של מחיי ברל. בין השניים הקודמים היה אחד טוב והשני איום ונורא. שלושה הוא תמיד מספר מנצח.
בערב אחר בביקורי זה בפריס, בכנסיית ST. SEVERIN היפה, הופיע הרכב L'ENSEMBLE BRASILIS בניצוחו של SAMUEL MACHADO בערב של מוזיקה דרום אמריקאית. הרכב זה של מוזיקאים מקצועיים מתמחה במוזיקה זו אך גם במוסיקה קלאסית, בארוק ומודרנית. כידוע, הכנסיות בפריס הן במה נהדרת לקונצרטים. אנו רגילים לשמוע בכנסיות בעיקר מוסיקה מערבית; מוצרט, ויוולדי, שטראוס… מוסיקה דרום אמריקאית של AGUIAR ו- VILLA-LOBOS הייתה שינוי מרענן.
