
זכרונות משוחקים
ידידי הטוב מזה שנים, הדוקטור, הזכיר לי שאנחנו מזדקנים. בעצם כבר זקנים. אבל לא לבד. גם אלילי הבד שלנו הזדקנו. רובם כבר נפטרו. אם מי מכם יצליח לזהות את כולם, גם הוא איתנו באותה חבילה. בהצלחה.
הספר הוא אסופה חלקית של מיילים ושירים שנשלחו על ידי המחבר או אליו על פני מספר שנים.
למרבית הטקסט יש קשר ישיר לפריס ובמקום בו הקשר אינו גלוי לעין, מדובר בכתובים שנכתבו בפריס, או נשלחו ממנה או אליה.
אין לראות בספר מדריך שיש להסתמך עליו, שהרי למה לחפש את האמת אם אפשר לבדות אותה?
כמו שאמר מארק טווין: "הזזתי מדינות וערים ממקומן כדי שיתאימו לסיפורים".
מיילים שנכתבו לאחר הוצאת הספר לאור, יתפרסמו כאן בבלוג.
הספר אינו למכירה.
ידידי הטוב מזה שנים, הדוקטור, הזכיר לי שאנחנו מזדקנים. בעצם כבר זקנים. אבל לא לבד. גם אלילי הבד שלנו הזדקנו. רובם כבר נפטרו. אם מי מכם יצליח לזהות את כולם, גם הוא איתנו באותה חבילה. בהצלחה.
לאחרונה נתקלתי בשיר עם צרפתי ישן. לא קל היה לתרגמו ואולי פספסתי מעט, אבל היה שווה. האם היתה זו Marine שריחה הנורא הבריח את כולנו? לא, זו היתה Madame Gouchon האם היתה זו Francine שהפיצה את המחלה לכל הגברים בשכונה? לא, זו היתה
בשהותי הקודמת בפריס קרה הבלתי יאמן. כל המופעים שראיתי היו מוצלחים, אפילו מאוד, ועל כך כתבתי. הפעם הגיע מועד התשלום. השתתפות בצער והבעת אמפטיה יתקבלו ברצון ובתודה. הלכתי שוב למועדון הג'אז 38Rivoli, השוכן במעמקי מערה ימי בינמית מרשימה. אני לקוח קבוע ונאמן. המועדון ששמר תמיד
היו שסברו, בעקבות מייל קודם, שרוב רחובות פריס ואולי צרפת בכלל, נושאים שמות מוזרים, ולא היא. מרבית הרחובות נקראים על שמות מדינאים, אנשי צבא, אנשי רוח, אצילים, תורמים לקהילה או לכלכלה, אירועים הסטוריים כמלחמות וקרבות, אזורים או ערים בצרפת או בחו"ל, ונושאים מן הטבע. מטבע
במייל קודם סיפרתי על עיירות וכפרים בצרפת בעלי שמות משונים. תופעה זו לא פסחה גם על הערים הגדולות, בשמות רחובות, חנויות ובתי אוכל. ליד Saint-Michel קיימת סימטה שרוחבה פחות משני מטרים, הנחשבת לרחוב הצר ביותר בפריס ושמו La rue du chat qui peche, ובעברית רחוב
לא, אין מדובר בשעשועי מין בקבוצות. על כך אולי בפעם אחרת. בימים המעטים ששהיתי עתה בפריס, החלטתי וקיימתי וצפיתי בארבעה מופעים בארבעה ערבים, בזה אחר זה. נהניתי מאוד מכולם, בין שאכן היו מוצלחים, בין שגמרתי בלבי ליהנות ובין שאני פחות ביקורתי ככל שהשנים עוברות (אל
במייל הזה אחבר שירה עם גיאוגרפיה, וכהרגלי לא בסדר חשיבות או בסדר בכלל, סתם לפי מה שקופץ לראש. פריס היא העיר עליה נכתבו שירים יותר מכל מקום אחר. שירים על פריס הם גם שירים על האוהבים. נראה שניים מהם, מושרים בפי שניים מגדולי השנסוניירים. Yves
המוות, כמו האהבה, זכה ליצירות רבות בשירה, בפרוזה ובשאר סוגי האמנויות. קבלו על קצה המזלג. הנוטה למות, בשיר Le Moribond של Jacques Brel, נפרד מידידיו ועורך איתם חשבון. למרות כל מה שהיה הוא סלחן ברגעי מותו ומבקש על אשתו.. אנו נפרדים אמיל, הוא אומר. חיבבתי
המייסדים